חז”ל מספרים לנו על ענוותו של משה רבנו: למרות שהוא ניהל את בניית המשכן במדבר, והיה נראה הגיוני שהוא יכנס בעצמו, הוא לא נכנס עד שה’ הזמין אותו להיכנס. חז”ל מביעים את הלקח שיכולים ללמוד מהענווה שלו במאמר: “כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו”.

קשה להבין את המאמר, שהרימשה המתין מפני הענווה שלו, לא מה”דעה” שלו. וגם צריכים להבין את הקשר בין נבלה לתלמיד חכם חסר דעת?

היה לי חבר בעל מכונית יגואר יוקרתית, וישבנו יחד בפקק תנועה רציני. פניתי אליו ושאלתי, “איך החזקת היגואר הזה עוזר לך בניו יורק?”

בן אדם בא לעולם הזה כדי לקיים את תכליתו האישית. הצלחתו או כישלונו במשימה שלו לא נקבעים על ידי סכום הכסף שהוא הרוויח, כמה דפי גמרא הוא למד, או כמה פעולות חסד הוא ביצע. בעוד שחלק מהמעשים הללו באמת ראויים לשבח וראויים לקבלת אושר נצחי, הרי שאם הם אינם חלק מקיום התכלית שהוא נועד לבצע, אזי חייו של האדם הזה ייחשבו ללא מוצלחים. (למרות שהוא עדיין יכול לקבל חלק בעולם הבא).

ישנם אנשים רבים בעולם אשר עברו בהצלחה את הלימודים, ובכל זאת לא מצליחים כל כך בעולם האמיתי. כמו שאומרים: “ראשון בבית הספר, אחרון בחיים”. ההצלחה כסטודנט ראוי לשבח אמיתי רק כאשר בסופו של דבר הוא הופך להצלחה בחיים.

האם זה נכון גם בעולם התורה, או שזה נכון רק בעולם החילוני?

רבותינו מפרשים שהמילה “תורה” קשורה למילה “הוראה” כלומר “להורות לנו איך לנהל את חיינו.” לכן, אנו מצפים שתלמיד חכם ינהל את חייו בהתאם לתפיסות התורה שהוא למד. אם לא, אז הוא לא השלים את מטרת לימוד התורה שלו. רבותינו גם אומרים שהמילה “דעת” מתייחסת להבנה ולחיבור של עניינים שונים.

ה”מאור עיניים” מסביר שאם משה רבינו לא היה מבין מכל התורה שהוא למד, שמדת הענווה הינה חיונית, היה לו חוסר בהצלחה. צריך להיות קשר בין מחשבותיו של האדם למעשיו.

נחזור לענין הנבלה: מעט מאוד צפוי מבהמה בזמן שהיא בחיים, ולכן נבלת הבהמה אינה רחוקה כל כך מן החיה. עם זאת, הרבה מצופה מן התלמיד חכם, ואם הוא לא יחבר את מחשבותיו, האידיאלים שלו ופעולותיו, אזי הפער בין הציפיות ממנו לבין מה שהוא השיג גדול. לכן, הנבלה קרובה יותר לפוטנציאל שלה מאשר התלמיד חכם הזה.

כשאנחנו נכנסים לחומש ויקרא, רבים מאיתנו מתחמקים מהמושגים המוזרים (לנו) שמפורטים (למשל טומאה, טהרה, קרבנות, וכו ‘) וחושבים “איך זה קשור אלי?”. אנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות הזו כדי להשתמש בעיניים של חז”ל, אשר מסבירים את המושגים האלה, וליישם אותם לתוך חיי היומיום שלנו.

אני רוצה לברך את כולם, שלאחר לימוד חומש ויקרא השנה, נצליח להשתמש בכלים הללו כדי לקרב אותנו, כל אחד לתכלית שלו, כבריאה ייחודית של ה’.

באשר לתשובתו של בעל היגואר, ששילם יותר מהמשכורת השנתית הממוצעת בארה”ב על מכוניתו, זה היה “אני נוסע במהירות של 10 קמ”ש ביגואר, ואתה לא”. לצערינו, הוא הדוגמה של מי שלא טוב יותר מנבלה. כי זה לא המטרה של מכונית מפוארת שכזו.