מהו האופי האמיתי שלי?

וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃ (במדבר יב:טו)

בחיי היום-יום שלנו, אנו נתקלים בשילוב של אירועים חיוביים ושליליים. רבים מאיתנו משתדלים לעשות חשבון נפש ולקבוע האם ה’ היה מרוצה ממעשינו. רגעים מסוימים בולטים לעתים קרובות, ומעצבים את תחושת השקפתו של ה’ עלינו. עם זאת, אנו כמעט ולא חושבים על מה שקרה אתמול, בשנה שעברה, או אפילו לפני עשור.

כאשר משה היה תינוק, אחותו מרים שמרה עליו כשמו אותו ביאור. היא דאגה לכך שאמם, יוכבד, תשמש כמינקת שלו, תפקיד שחז”ל מציינים כחיוני להתפתחותו הרוחנית של משה. עם זאת, אין אזכור לכך שמרים קיבלה שכר או הכרה מיוחדת על מעשה זה – היא פשוט מילאה את תפקידה כאחות גדולה מסורה.

אולם, בפרשת השבוע, לאחר שמרים דיברה לשון הרע על אחיה ונשלחה מחוץ למחנה, כלל ישראל ממתין לשובה לפני שהם ממשיכים בדרכם. חז”ל מציינים כי זה היה שכרה על ששמרה על אחיה, משה רבנו, כשהיה תינוק.

השאלה הפשוטה היא מדוע מרים קיבלה את שכרה כל כך מאוחר, כ-80 שנה לאחר האירוע. מצבם של כולם השתנה באופן משמעותי מאז.

כדי לענות על שאלה זו, אשתף בתובנה ששמעתי מאבי. חז”ל אומרים:  “כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה” (שבת נה:ב). ניתן להבין זאת כך שראובן לא חטא בכוונה; אלא, הוא עשה טעות בחישוב שהובילה למעשה חטא. עם זאת, טעות זו לא הגדירה אותו כחוטא, אלא כצדיק שטעה פעם אחת. זה מוכיח שלא כל מעשה משקף את אופיו האמיתי של אדם או את מעמדו המוסרי; לפעמים, מדובר רק בטעות חד-פעמית.

מרים הנביאה לא התכוונה לזלזל באחיה משה או לערער על סמכותו כאשר שאלה על התנהגותו. כדי להדגיש את אופייה האמיתי, התורה בוחרת ברגע זה – 80 שנה לאחר המעשה – להראות את אהבתה ומסירותה העמוקה כלפיו. התורה מלמדת אותנו שזו מרים האמיתית: האחות הדואגת ששמרה על אחיה, ולא אשה שמדברת לשון הרע, וודאי לא על אח אהוב.

לעיתים קרובות, כאשר אנו מקיימים מצווה, אנו עשויים לחשוב: “מאחר שעשיתי מצווה זו, אני בטח צדיק.” לעומת זאת, כאשר אנו חוטאים, אנו עלולים להסיק: “מאחר שחטאתי, אני בטח רשע.” אמנם ישנם מעשים שעשויים לשנות באופן משמעותי את מעמדנו המוסרי, אך ברוב המקרים מדובר באירועים מבודדים שאינם מגדירים אותנו. גם כאשר אנו חוטאים, עלינו לראות זאת כנפרד מאופיינו האמיתי. אך כאשר אנו עושים מצווה, עלינו לאשר: “זהו מי שאני באמת.” על ידי אימוץ גישה זו, סביר להניח שנשפר את מעמדנו בעיני ה’, שיראה אותנו כצדיקים שטועים לעיתים, ולא כאנשים רעים מטבעם. חשוב מכך, חשיבה זו מסייעת לנו להכיר בצמיחתנו בעבודת ה’.