גאים להיות יהודים

…וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת׃ (ויקרא כו:יג)

רש”י: קוממיות. בקומה זקופה (ספרא):

מה מלמד אותנו רש”י באומרו שזה “בקומה זקופה”? יתר על כן, הגמרא אומרת “אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה” (קידושין לא:א). זה אף מובא כהלכה בשולחן ערוך “אסור לילך בקומה זקופה” (או”ח ב:ו). אם כן, כיצד ניתן לראות בכך ברכה?

ראיתי הסבר שאכן נותן לברכה הזו משמעות נוספת. בשולחן ערוך (אוה”ח א:א) “ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי”ת”. הלכה זו מתייחסת, לדוג’, למי שלא מדבר בחזרת הש”ץ, או שלא מדבר לשון הרע, ואז אנשים סביבו קוראים לו “פרומר” או כינויי גנאי דומים, [למרות שלהיות “פרומר” זה דבר טוב, טון הדיבור או הסרקזם יכולים לתת אפילו למילים טובות משמעויות שליליות, וגם איסור של אונאת דברים (אם הוא נוכח) או לשון הרע]. אין לדאוג לאלה שמסתכלים עלינו בזלזול בגלל מסירותינו לה’.

יש סיפור מפורסם על יהודי חסידי שנסע ברכבת בניו יורק בלבוש החסידי הרגיל שלו. ניצול ממחנות הריכוז ניגש אליו ואמר ביידיש, “למה אתה לבוש בבגדים מימי הביניים? אתה לא מבין כמה מגוחך אתה נראה? אתה מביא בוז ולעג לכל היהודים!” הוא ענה, “אני מצטער, אבל אני לא מבין מה אתה אומר. אולי אתה מתבלבל בין מישהו אחר, אבל אני אמיש.” על כך אמר הניצול (באנגלית), “אני מבקש את סליחתך, לא הבנתי שאתה אמיש. אתה צריך לדעת שיש לי רק את הכבוד הרב ביותר אליך ולבני דעתך – ששומרים על דרככם מבלי להיכנע לשיגעון החברה של היום.”

גישתו של הניצול הייתה ברורה.

הוא הראה תחילה שבעיניו היהדות היא דבר שיש להתבייש בו, ויש להסתיר אותה. אבל ביחס לדת אחרת, הוא הבהיר שלאנשים יש זכות להתגאות בדתות שלהם, ויש לכבד אותם כשמציגים אותה בפומבי.

עם מחשבה זו בראש, מה שהתורה אומרת לנו הוא שעלינו להיות גאים להיות יהודים בכל מעשינו. זוהי תחושה שרבים מתקשים להחזיק בה, וקשה עוד יותר להעביר אותה לדור הבא. הנקודה החשובה ביותר היא שנרגיש אותה באופן פנימי ונמסור אותה לילדינו כדי שגם הם ירגישו אותה בתוכם. לא תמיד אנו מסוגלים לבטא את רגשותינו בפומבי, ולכן ישנם זמנים שבהם אסור לנו להשוויץ באמונותינו הדתיות. אבל בפנים, בתפיסת עצמנו, עלינו תמיד להיות גאים במחויבות האישית שלנו לה’ ולתורתו. ואז ילדינו יספגו את הגישה שלנו, מבלי שנצטרך אפילו לומר מילה.

זה אולי נראה כמשהו שאנחנו צריכים לבנות בכוחות עצמנו. אבל רש”י אומר לנו שאנחנו יכולים לזכות בזה דרך ברכה מה’. אני מניח ששני ההיבטים נכונים. יש חלק שאנחנו יכולים להשיג בעצמנו, ויש חלק שאנחנו צריכים לקבל מהקב”ה.

לנו, החיים כאן בארץ ישראל, בקרב עמנו, יש את היכולת לבטא את אמונותינו הדתיות, אפילו מול אלו שעדיין אינם שומרי מצוות. איני אומר כיצד אדם צריך להיראות כלפי חוץ, אך כלפי פנים, עלינו להיות תמיד גאים במחויבותנו לה’ ולתורתו.