משמעות המהות

“…וַיְהִי־שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב” (דברים כו:ה)

שמעתי פעם מאחד המפקחים של בית מדרש גבוה בלייקווד: במהלך המגיד בליל הסדר, אנו אומרים “גדול עצום” כדי ללמד שהעם היהודי היה חזק במיוחד, כפי שמודגש בפסוק לעיל. הוא הסביר שבכל תקופה, היהודים הצטיינו במה שהיה נחשב בעיני החברה – בין אם זה היה באגרוף בתחילת המאה ה-20, כאשר רבים מהמתאגרפים המובילים היו יהודים, ובין אם זה העובדה ש-22% מזוכי פרס נובל הם יהודים. הפסוק מרמז שיהודים תמיד בלטו בחברות שבהן חיו. אך עלינו לשאול: האם בולטות זו היא ברכה או אתגר עבור יהודים בגלות?

עלינו להבין שהצטיינות בעיסוקים חילוניים אינה המשימה שלנו בעולם הזה. כאשר אנו טועים וחושבים שהישגים אלה הם מטרתנו, הדבר עלול להפוך למפלתנו, כפי שרואים מהפסוק למעלה. מדרש מפורסם מלמד שכלל ישראל נגאלו ממצרים משום שלא שינו את לשונם, לבושם ושמותיהם. השאלה מתבקשת: אם כלל ישראל חטאו, ואף עבדו עבודה זרה ועשו חטאים נוספים כמו אדוניהם המצריים, מדוע שמירתם על שלוש התכונות הללו זיכתה אותם בגאולה?

התשובה שראיתי השבוע היא עמוקה: אנשים עשויים לפעול בדרכים שונות מסיבות שונות, אך מעשיהם לא תמיד משקפים את מהותם. הנפש החיים מעלה שאלה קשורה: אם גוי גונב, הוא נידון למיתה, בין אם הגניבה הייתה במזיד ובין אם בשוגג. לעומת זו, אצל יהודי הכוונה משנה – גניבה בשוגג מטופלת אחרת מגניבה במזיד. לאור זו, מדוע הגויים לא קיבלו את התורה? הרי מי שנטה לגנוב היה לכאורה משתלם לו יותר להיות יהודי מאשר גוי? התשובה טמונה בהבדל בין היחס של יהודי לתורה ומצוות לבין היחס של גוי לשבע מצוות בני נח. יהודי שמקבל את התורה ועושה את המצוות, מבין שזו הדרך הנכונה לחיות, ושזו שומרת על קיום העולם. התורה היא “הצהרת משימה”. לעומת זו, גוי מקיים את שבע מצוות בני נח כדי להימנע מעונש, לא משום שהוא מקבל מסגרת של “נכון ולא נכון”. הגויים לא היו מוכנים לקבל את התפיסה של נכון ולא נכון, והעדיפו למלא את חובותיהם בלי לקבל על עצמם הצהרת משימה לעולם.

כשגדלתי, היו לי שכנים שהאמינו בתורה ובמצוות כמוני, אך נשארו “קונסרבטיביים” כי לא יכלו לפעול במלואם על פי אמונתם. התרבות האמריקאית סחפה אותם, אך אמונתם הבסיסית הייתה זהה לזו של שומרי תורה ומצוות. באופן דומה, במצרים, כלל ישראל חטאו בחטאים כמו המצרים, אך מהותם – המשתקפת בלשונם, לבושם ושמותיהם – נשארה ללא שינוי.

כשאנו מתכוננים לראש השנה ומשקפים על חטאינו הרבים, עלינו לזכור שגם אם חטאנו, כל עוד איננו מאמינים שהחטא הוא הדבר הנכון לעשות, יש לנו תקווה לדין חיובי, כי מהותנו נשארת שלמה. רבים מאיתנו נכנסים לבית מדרש עם כוונה ללמוד למשך כל הסדר, אך לעיתים נופלים לשיחות סרק. כל עוד אנו מכירים בכך שזה לא נכון ושואפים ללמוד כל הזמן, הקב”ה רואה שמהותנו לא השתנתה, ולכן יש לנו הזדמנות לתקן את דרכינו.

הדרך הטובה ביותר לחזק את מהותנו היא באמצעות תרגול עקבי. יהי רצון שנזכה לשפר את קיום המצוות שלנו, ובכך לחזק את ליבתנו עד שנזכה לכתיבה וחתימה טובה!