אָמַר רַב: ״אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ. אֲמַרָה לֵיהּ: מַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ? אִי מָר רַבָּה – אַנְתְּ תַּלְמִידָא, וְאִי מָר רַבָּה – אַנְתְּ תַּלְמִידָא. (סנהדרין קט:)

ב-1988, במהלך בחירות לכנסת, התגלעו מחלוקות בין סיעות חרדיות בנוגע לקלפיות שבוטלו עקב חשד לזיוף. ראיתי שני אנשים מתווכחים על האחראי לביטול קלפי מסוימת. שאלתי את הראשון, “מנין לך מה קרה?” הוא ענה, “פלוני סיפר לי.” שאלתי את השני אותה שאלה, והוא אמר שמישהו אחר סיפר לו. הבטתי בשניהם ואמרתי, “אתם מתווכחים בלהט על משהו שאף אחד מכם לא יכול להוכיח!”

דפוס זה מופיע לעיתים קרובות בסכסוכים. כמו משפחות הטפילד ומקוי, הם וצאצאיהם מתיישרים עם קבוצתם ומגנים עליה, לא על סמך ראיות, אלא מתוך נאמנות למשפחתם.

הרב חיים לייב הלוי שמואלביץ, בדונו במחלוקת בין קורח למשה רבנו, ממליץ לנו לבחון מה הניע את הסכסוך וכיצד הוא נפתר. כך נוכל ללמוד מהסיפור כיצד ליישם רעיונות אלו בעצמנו. חז”ל מסבירים שאון בן פלת ניצל בזכות חכמת אשתו. היא שאלה אותו, “מה תרוויח? לא משנה מי ינצח, אתה תישאר תלמידו.” דבריה גרמו לו לשקול מחדש את המצב ולהכיר שמשה צדק וקורח טעה.

לפני שנכנסים למחלוקת, במיוחד כשההשתתפות מוטלת בספק, יש לבחון את מניעי המעורבים. קורח לא חיפש להביא כבוד לשמיים, אלא ביקש כבוד לעצמו. כדי להימנע מלסבך במחלוקת, יש לבחון את התמונה המלאה ואת הכוונות המניעות את המעורבים לפני שמגיעים למסקנה. המפתח הוא לעצור ולחשוב.

רב משה שפירא, בצטטו את המהר”ל, מציין שחז”ל אומרים ” כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם”, שזה מגדיל את כבוד שמיים. מי שתופס לעצמו קרדיט על דבר תורה של אחר, בוודאי לא ייתן קרדיט לה’ על הבאת המשיח! לעומת זו, מי שמייחס קרדיט למחבר הדבר תורה, ייתן קרדיט גם לה’, ובכך יזרז את ביאת המשיח.

חשבו: אם המשיח היה בא היום, מי היה תופס לעצמו את הקרדיט? יש שיצביעו על יוזם הסיסמה “MAKE AMERICA GREAT AGAIN” כמי שהביא את הגאולה. או ראש הממשלה שאומר, “אנו משיגים את מטרותינו.” או אפילו ח’ומייני, שיכול לטעון שהוא גרם לכלל ישראל לעשות תשובה – ממש כמו המן! אבל חז”ל מדגישים שהכל מתוזמר על ידי ה’, ואם נלך בדרכו של ה’, נביא באמת את הגאולה השלמה, במהרה בימינו.

בדומה לכך, בהתייחס למחלוקת של קורח ועדתו, אחד מ-13 עיקרי האמונה הוא “שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית”. כאשר אנו מתעלים מעל האינטרס האישי ומתמקדים באמת, מתברר שמשה רבנו צדק.

כך גם בחיינו, הכרתנו בתפקידו של ה’ בכל דבר מאפשרת לנו לזרז את הגאולה.