פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא־כִלִּיתִי אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׃ (במדבר כה:יא)

הגמרא שואל: מדוע קיימת עוני? “אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן?” (בבא בתרא י:א).  יש שטענו כי העוני הוא רצון ה’, ולכן אם עוזרים לעניים פועלים נגד רצונו.

אבל הגמרא מסבירה כי קיום העוני הוא מכוון: הקב”ה ברא מציאות זו כדי לתת לנו את ההזדמנות לפרנס את העניים. “כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם” (שם). יש שכר עצום הממתין למי שנותן צדקה ותומך באחרים. המדרש אומר, “תני ר’ יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית” (ויקרא רבה לד:ח)

.בתחילת פרשת השבוע, פנחס – שהפך לאליהו הנביא – זכה לברכה מיוחדת של ברית שלום, “בקנאו את קנאתי בתוכם”. הרב משה פיינשטיין מסביר כי מכאן אנו לומדים שמי שמקיים את רצון ה’ באופן פעיל משתתף עם הקב”ה להביא שלמות ייחודית לעולם, וזוכה לשכר בהתאם. זו משמעות המילה “שלום”, שמקורה במילה “שלם”.

זה גם מסביר מדוע אליהו הנביא נוכח בכל ברית מילה. אפשר לשאול: אם הקב”ה רצה שנהיו נימולים, מדוע לא ברא אותנו כך מלכתחילה? התשובה דומה לזו שצוינה לעיל: הקב”ה נתן לנו את ההזדמנות, באמצעות קיום מצוות ברית מילה, לשתף פעולה עמו באופן פעיל בהשלמת הבריאה.

עיקרון זה חל גם על מצוות אחרות, במיוחד אלו שמוזנחות לעיתים. חז”ל מלמדים כי מצוות שנטושות זוכות לשכר גדול יותר. בעוד הטבע האנושי נוטה למצוות יותר מקובלות או קלות, מי שמקיים את מצוות ה’ מתוך אמונה – במיוחד כשזה מאתגר או פחות מקובל – יוצר קשר עמוק יותר עם הקב”ה וזוכה לקרבה ייחודית אליו.

הלקח מפנחס ואליהו – מלאך הברית – ברור: מי שעומד באתגר, בין אם על ידי מתן צדקה ובין אם על ידי קיום מצוות קשות, הופך לחייל אמיתי של הקב”ה. מעשיו זוכים לא רק לשכר רוחני, אלא גם לתחושה מוגברת של השגחה אלוקית בכל היבט של חייו.