לפני ואחרי

כי עשית זת…(בראשית ג:יד)

האם תהיתם פעם מדוע הנחש, שהתחיל עם קומה זקופה, נידון לזחול על גחונו כעונש? המגיד מדובנא מסביר זאת באמצעות משל. אדם עשיר, שעבר בעיירה שבה התגוררו קרובי משפחתו, פגש קרוב צעיר שנראה מוטרד מאוד. “מה מטריד אותך?” שאל. הצעיר נאנח, “מצאתי שידוך נפלא ואני חפץ לשאת אותה, אך אביה דורש סכום כסף ענק כדי להוכחת יציבותי הכלכלית. אין לי דרך לגייס סכום כזה, ואני חושש שאאבד את השידוך הזה לנצח.” נרגש, הקרוב העשיר הבטיח, “בפעם הבאה שאבקר, אביא את הכסף הדרוש לנישואיך.”

זמן קצר לאחר מכן, חזר הקרוב העשיר, כסף בידו, מוכן לקיים את הבטחתו. להפתעתו, הוא ראה את הצעיר שמח עד מאד. “מה השתנה?” שאל. הצעיר ענה, “סיפרתי לחמי לעתיד שתספק את הכסף. הבטחה זו הספיקה לו, והוא התיר לי לשאת את בתו, מתוך אמון שהכסף יגיע בקרוב.” איש העסקים החכם חייך ואמר, “אם כך, אין לי צורך לתת לך את הכסף. ברגע שאתה נשוי לבתו, הוא לא יפרק את הנישואין בגלל מחסור כספי.” (נניח בצד לעת עתה שאלות של יושר עסקי.)

אנו, בני האדם, מושפעים מחברינו, במיוחד מאלה שאנו מעריצים או מחשיבים כגדולים מאיתנו, אך לעיתים רחוקות מאלה שאנו רואים כפחותים מאיתנו. התנוחה הטבעית של נחש אמורה להיות שפופה, זוחלת על הקרקע. אולם, כדי לשכנע את חווה לחטוא, הוא נזקק לתנוחה מרשימה וזקופה כדי שתתייחס אליו ברצינות. לאחר החטא, הכריז ה’, “מילאת את תפקידך בעמידה לא טבעית. כעת, חזור לזחול כפי שנועדת.”

זהו לקח שיכול לסייע לנו להתכונן ל”יצר הרע” שלנו. לעיתים קרובות, לאחר שנופלים קורבן ליצר הרע ומבצעים את המעשה הלא רצוי, הקסם דוהה, והחטא מתגלה בטבעו האמיתי, חסר הברק. הסיבה לכך היא שה’ מסיר את הברק הכוזב לאחר החטא. אני מציע שנשמור במוחנו את הבהירות של התחושות והתמונות שלאחר החטא, כדי להפחית את המשיכה של היצר הרע כאשר הוא מאתגר אותנו שוב. עם גישה זו, נוכל להתנגד לפיתוייו בצורה טובה יותר.