וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם׃ (שמות יג:יט)

תָּנוּ רַבָּנַן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל כּוּלָּן נִתְעַסְּקוּ בַּבִּיזָּה, וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וְגוֹ׳״. (סוטה  יג.)

יש שאלה מפורסמת על בני ישראל בים סוף. לאחר שעברו את הים, בעוד בני ישראל עסוקים באיסוף שלל המצרים – עושר רב בהרבה ממה שלקחו כשיצאו ממצרים – משה רבנו היה עסוק במשהו אחר לגמרי: בחפירת ארונו של יוסף ובטיפול בו.

חז”ל אומרים: “חכם לב יקח מצוות”. זו הסיבה שמשה התעסק בארונו של יוסף ולא בשלל. הוא קיים את השבועה שיוסף השביע את בני ישראל – להעלות את עצמותיו לארץ ישראל.

השאלה נשאלת: הרי משה רבנו עצמו ציווה את בני ישראל לאסוף את השלל על פי ה’, שכך הפך אותו למצווה! אם כן, מדוע דווקא משה נקרא “חכם לב”? האם לא גם בני ישראל עשו מצווה, ואם כן גם הם חכמי לב?

הוצעו תשובות רבות. אחת מהן היא שרצוי יותר לעסוק במצווה שמביאה את מיעוט ההנאה האישית, כי דווקא כך המצווה היא טהורה ומעלה יותר.

אבל על תשובה זו עצמה נשאלה שאלה נוספת: האם לא קל יותר לקיים מצווה לשם שמיים כאשר אין בה הנאה גשמית כלל? לפי לוגיקה זו, עיסוקו של משה בעצמות יוסף – ללא כל רווח אישי – אמור להיחשב למצווה קטנה יותר מעיסוקם של בני ישראל בשלל העצום (בהנחה שעשו זאת לשם שמיים).

ראיתי תשובה מרתקת. בדרך כלל, כאשר התורה נותנת מצווה, היא מבהירה בבירור שזו חובה. אולם לגבי השלל כתוב “דבר נא” – בבקשה דבר» אל המצרים. המילה “נא” הופכת את זה לבקשה ולא לציווי מחייב. כלומר, איסוף השלל היה רשות – בני ישראל יכלו לבחור לעשות זאת או לא.

לעומת זאת, העלאת עצמות יוסף הייתה שבועה מפורשת וחובה מדאורייתא. לכן חוזרים להבנה הפשוטה המקורית: משה עסק במצווה אמיתית, בעוד כולם עסקו בדבר רשות – גם אם היה ראוי ומותר.

יש לכך משמעות רבה לחיים שלנו. לעיתים קרובות אנו מקיימים מצוות שמביאות לנו תועלת חומרית כלשהי – כבוד, הנאה או רווח – ומשכנעים את עצמנו שאנו עושים רצון ה’. למעשה, במדה זו או אחרת, אנו עלולים להיות לכודים במרדף אחרי הנאות שלנו.

אני רוצה להדגיש מצווה אחת שרבים מאיתנו צריכים לחזק: מצוות “עונג שבת” – אכילת סעודות טעימות ומענגות בשבת. חז”ל גם אומרים ששבת מיועדת ללימוד תורה. אולי כולנו יכולים להפיק תועלת ממנת “חכם לב יקח מצוות” – להשקיע קצת יותר זמן בלימוד תורה וקצת פחות באכילה.

אם חוששים שצמצום האוכל יפגע בקיום מצוות עונג שבת כראוי – אל דאגה. היצר הרע ידאג לכך שהעונג לא יחסר.