וְכִי־יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה’ הִמּוֹל לוֹ כׇל־זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ׃ (שמות יב:מח)

רבי לייבל אייגר, נכדו של רבי עקיבא אייגר, הפך לראש חסידות לובלין. הדבר גרם למתיחות ביחסיו עם אביו, רבי שלמה אייגר, שהיה ליטאי; אולם עם סבו שמר על קשר חם ואוהב מאוד.

אחת הבעיות שהיו לאנשים עם רבי לייבל הייתה שהוא שימש כמוהל והיה נוהג לערוך ברית מילה ממש לפני השקיעה. אנו יודעים שהעיקרון של “זריזין מקדימין למצוות” – להיות זריז ולקיים מצווה בהקדם האפשרי – נלמד מהברית מילה הראשונה בתורה. אנשים מסוימים בעירו כעסו על מנהג זה והתלוננו בפני הכתב סופר, גדול הדור שהיה גם קרוב משפחה לרבי לייבל.

הכתב סופר הגיב מיד בשתי איגרות:

– אחת לרבי לייבל, שבה עודד אותו לערוך בריתות מילה בהקדם האפשרי.

– השנייה לקהילה, שבה הזכיר להם כי בשולחן ערוך (יורה דעה רסד:א) נאמר שהמוהל צריך להיות תלמיד חכם וירא שמיים. מאחר שרבי לייבל עמד בקריטריונים אלה בבירור, עליהם לסבול את נטייתו לדחות את הברית עד קרוב לשקיעה.

סיפור זה נושא לקח חשוב מאוד עבורנו: לא כולם צריכים להגיב באותו אופן להתנהגות מסוימת. הכתב סופר העיר בעדינות לשני הצדדים – לרבי לייבל על עיתוי הברית, ולקהילה על חוסר הכבוד כלפי רבם.

כהרחבה, פעם השתתפתי בברית מילה שנדחתה בגלל מחלה. הסנדק היה ראש ישיבה נודע, ובנאומו דיבר על מנהגו של רבי לייבל אייגר ושתף פירוש ששמע בשמו:

הליטאים מבינים את “זריזין מקדימין” כקיום המצווה בהקדם האפשרי. גם אנו החסידים מעריכים זריזות, אך בדגש אחר: זריז אמיתי מכין את עצמו כראוי למצווה. לכן אני מקדיש כמה שיותר זמן להכנה, וכתוצאה מכך הברית יכולה להתקיים רק מאוחר יותר ביום – אך זהו הזמן המוקדם ביותר שבו אני יכול לקיימה כראוי.

סיפור זה על הכתב סופר ורבי לייבל מגיע מרבי אליקים שלזינגר מלונדון. הוא גם ציין שבאותו ליל קורבן פסח, משה רבנו בעצמו מל את כל הזכרים מבני ישראל, ואחריו יהושע עשה את הפריעה. פעולה זו בוודאי ארכה זמן רב. מכאן הוא מוכיח שאם מעורב מוהל או סנדק צדיק, כדאי לדחות את הברית אם צריך.

כהערה צדדית, הייתה דיון גדול בדור הקודם – כולל עם רב אהרן לייב שטיינמן זצ”ל – האם עדיף לקיים ברית מילה בבוקר (לרוב זריזות, גם אם זה גורם לביטול תורה ומושך קהל גדול יותר) או אחר הצהריים (כדי להימנע מביטול תורה).

איני מתכוון להכריע בשאלה ההלכתית הזו, אך אשתף בסיפור אישי: בכולל שלי היה אברך שאשתו הייתה אמורה ללדת בין יום כיפור לסוכות. הוריו הזמינו טיסות להגיע לארץ אחר הצהריים ביום שלאחר יום כיפור. אולם התינוק נולד מוקדם, והברית נקבעה ליום שלמחרת יום כיפור. שאלתי את האברך אם יקיים את הברית אחר הצהריים כדי שהוריו יוכלו להשתתף. הוא השיב בנחרצות: “לא – אבי אמר שעלינו לעשות זאת בשעה המועדפת בבוקר.”

אמרתי לו בפשטות: “אם תעשה זאת בבוקר בלי הסבא – לא אבוא!” הקב”ה סידר שהתינוק היה צהוב, הברית נדחתה, והסבא הגיע בזמן והיה לסנדק.

בהחלט יש סיבות טובות לדחות מצווה מעבר לזמן המוקדם ביותר. אולם מי שבוחר לעשות זאת, חייב להיות בטוח שזה נעשה מסיבה אמיתית ומוצדקת.