רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכׇל־מְלָאכָה׃ )שמות לא:ב-ג)

חז”ל מספרים לנו כי כאשר בצלאל בנה את המשכן ואת כליו, ידע לשלב את האותיות שבהן נברא העולם – ובכך התכוון בעת יצירת הכלים. זהו בבירור רעיון קבלי עמוק, שמרגיש לנו זר מאוד מהבנתנו היומיומית. אני רוצה לשתף אתכם בתובנה של החתם סופר שמאירה את כוונת הרעיון הזה.

החתם סופר, בכמה מקומות בספרו “ליקוטי תשובות”, דן בתפילה בשפות אחרות מלשון הקודש ובתרגום התורה לשפות אחרות. הוא משווה זאת לסיפור אחשוורוש ווַשְׁתִּי. אחשוורוש רצה להציג את יופי אשתו על ידי שתופיע לפני אורחיו בלי לבוש. החתם סופר מעיר שאילו מלך רגיל היה מבקש זאת מאשתו – אפילו אם המלכה הייתה נענית – היא בוודאי הייתה בוכה. היא הייתה אומרת לו: “אתה חושב שאתה מכבד את עצמך בכך שאתה מציג אותי חשופה בפני כולם, אבל למעשה אתה עושה ההיפך. הבגדים מעדנים ומעלים את היופי; הם מדגישים, ממסגרים ומוסיפים כבוד. בלעדיהם, היופי האמיתי נאבד – שום דבר לא בולט. מלכה חייבת להשאיר משהו לדמיון כדי שכבודה ויופיה האמיתיים יאירו.”

הוא משתמש ברעיון זה ללימוד התורה. התורה ניתנת להבנה בארבע רמות, הידועות בראשי תיבות “פרד”ס” (פשט, רמז, דרש וסוד). אותו פסוק יכול לקבל משמעות אחת ברמה אחת, ומשמעות שונה לחלוטין – או אפילו עמוקה יותר – ברמה אחרת.

הנה דוגמה פשוטה: אם אומרת אמא לילד שלה: “אני בטוחה שאתה רוצה לסדר את החדר שלך.” והילד עונה: “כן, בטח!” ברמת הפשט נשמע כאילו הילד מסכים – “כן”, כלומר “אשמח לעשות זאת”. אבל ברמת הדרש, הכוונה היא: “בשום פנים ואופן לא – אבל את מכריחה אותי!” שתי הפרשנויות מתאימות בדיוק לאותם מילים; הן פשוט רמות הבנה שונות.

הבנת התורה פועלת באופן דומה – יש בה רבדים מרובים של משמעות באותם מילים עצמם. הרדב”ז בשו”ת שלו (ג:תרמג) שואל: “מדוע ניתנה התורה בלי ניקוד וטעמים? האם לא היה קל יותר ללמוד אותה כך?” הוא משיב שהניקוד והטעמים מביאים רוחב ועומק הבנה למילים, ומגלים את הרוחניות של המילים. ואילו האותיות עצמן הן רק הגשמיות של המילים. זה, מסביר החתם סופר, מה שהתכוונו חז”ל באמרם שבצלאל ידע להשתמש באותיות שבהן נברא העולם – הוא הבין את הצד הרוחני של התורה: הניקוד והטעמים, שנתנו לו תובנה עמוקה למה באמת מסמלים הכלים. עם הבנה עמוקה זו, הוא יצר אותם, והתאים את צורתם הגשמית למהותם הרוחנית.

זו הסיבה שהתורה מתארת את בצלאל כמלא חכמה ובינה. עם תכונות אלה הוא פתח את סודות מבנה המשכן.

החתם סופר מרחיב זאת גם אלינו היום: כאשר אנו לומדים תורה בשיטות שהועברו לנו דרך המסורה של חז”ל, בשילוב עם השכל הייחודי שלנו, אנו יכולים לפתוח חידושי תורה שלא נודעו קודם.

יהי רצון שנזכה להבין את התורה ולקיים את מה שאנו מבינים, כדי שנמצא חן בעיני ה’. בזכות זאת נזכה לחגוג את הפסח הקרוב בבית המקדש השלישי בירושלים הבנויה.