רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכׇל־מְלָאכָה׃ (שמות לא:ב-ג)

חז”ל מספר לנו שכאשר בצלאל יצר את המשכן ואת כליו, הוא ידע כיצד להרכיב את האותיות שמהן נברא העולם. זו בבירור  איזו רעיון קבלי שהוא זר לנו. אני רוצה לשתף אתכם בסופר שיכול לשתף אתכם באור על הרעיון הזה.

החשם סופר (משה שרייבר 1762–1839) מאיר זאת במקומות שונים ביצירתו “תשובות הליקוטים“, שם הוא מדבר על תפילה בשפות נוספות מלבד לושן הכודת, וכן על תרגום התורה לשפות שונות. הוא משווה זאת לסיפור של אצ’שוויירוס וושי. לאצ’שוויירוס הייתה רעיון נפלא לגרום לאשתו להסתובב כך שכולם יוכלו לראות את יופיה. החסם סופר אמר שאם זה יקרה למלך ומלכה רגילים, גם אם המלכה תיכנע לרצון בעלה, היא תבכה. הוא מסביר שהסיבה לכך היא שהיא הייתה אומרת לבעלה, “אתה חושב שאתה מביא לעצמך כבוד כשאני מצעד בפני כולם בלי בגדים, אבל אתה עושה את ההפך. הלבוש מלטש ומרומם יופי; בלעדיה, שום דבר לא מודגש, שום דבר לא ממוסגר. מלכה חייבת להשאיר משהו לדמיון כדי להעריך את כבודה ויופיה האמיתיים.”  הוא מסביר זאת בכל הנוגע ללמידה. התורה מחולקת לארבע קטגוריות שונות, הנקראות פרדס (ראשי תיבות של פשט, רמז, דרוש וסאד). אותו פסוק בתורה, אם שימוש בגישה אחת יהיה בעל משמעות אחת, שימוש בגישה שונה יכול להיות בעל משמעות שונה לחלוטין. או לפעמים משמעות שתיתן לך עומק של הבנה.

אני רוצה לתת לך דוגמה לכך. אמא אומרת לילדה המתבגר שלה לנקות את החדר שלו, ואומרת, “אני בטוחה שאתה רוצה לנקות את החדר שלך.” הילד משיב, “כן, בטח!” לפי פשאט, הבנה פשוטה, הילד אמר “כן” כלומר שהוא רוצה לעשות זאת. לפי דרוש, הילד אמר, “אני ממש לא רוצה לעשות את זה, אבל אתה מכריח אותי לעשות את זה!” אם נשאל איזו פרשנות נכונה יותר, לדעתי שניהם נכונים, אבל הן פשוט גישות שונות לאותן מילים.

כך גם ניתן להבין את התורה בדרכים רבות ושונות. הרידבז (הרב יעקב דוד וילובסקי 1845–1913) שואל: “מדוע ניתנה התורה ללא תנועות ומנגנונים?” הוא מסביר שהתורה שמוסיפה למילים מעניקה לנו רוחב ועומק של הבנה. הוא קורא לזה ה’רוכניוס’ של המילים. בעוד שהאותיות עצמן הן רק הגשמיוס של המילים. הוא מסביר עוד שהצלאל ידע להשתמש באותיות שבהן נברא העולם אומר שהוא הבין היבט זה של התורה: התנועות והקנטילציות. ודרך זה הצליח להבין לעומק כיצד לעצב את הכלים.

זה מה שהתורה מתכוונת כשהיא אומרת שהוא היה מלא חכמה (חכם), הבנה (תבונה). באמצעות זאת הצליח לפענח את סודות בניית המשקן.

גם אנחנו, מסביר החסם סופר, כאשר אנו משתמשים במסורה שלנו כדי ללמוד את התורה, מצליחים לפתוח הבנה של התורה שמעולם לא הייתה מובנת קודם. מי ייתן ונזכה להבין את התורה ולמלא את מה שאנו מבינים עד כדי כך שהיא תמצא חן בעיני ה’ כדי שנוכל לחגוג את הפסח הקרוב בבית המקדש המחודש בירושלים.