ועוש למי שהיה מאחד וכשנחת בתוכלה (שמות כב:ח)

הרב יהודה עדס, ראש ישיבת כל יעקב בבית וגן, בנה מבנה יפהפה פיזית לישיבה במרכז שכונת מגורים. בלילות שישי, רבים מהבעל בתים בשכונה התפללו בישיבה. הרב עדס היה מדבר בין קבלות, שבת ומאריב על נושאים שהיו רלוונטיים הן לבעלי בתים והן לישיבת בני המדינה. באחת מהדרשות הללו הוא דיבר על המושג של “להסתפק במינימום הסכום” ולא להיות מעורב בחיפוש אחר עושר בחיים. לאחר הדרשה, אחד מהבאלאי בתים ניגש אליו ושאל, “למה אתה לא מתרגל את מה שאתה מטיף!? הבניין הזה מעבר ליכולת הישיבה, ולפי כל הסטנדרטים הוא מבנה יפהפה. מדוע הישיבה זקוקה למבנה כה מפואר?” הרב עדס השיב, “אני לא מבין מה אתה אומר, אנא חזור על זה.” האיש חזר על דבריו פעמיים או שלוש עד שהרב עדס השיב, “אני חושב שאתה טועה. אתה חושב שבניתי בניין כל כך יפה בשבילי? אני בניתי את זה בשבילך!” האיש הביט ברב עדס בתדהמה, מנסה להבין מה אמר זה עתה.  הרב עדס המשיך והסביר, “זהו בית הכנסת שלך, שבו אתה מתפלל. יש לך רכב מפואר ודירה מפוארת. אם בית הכנסת שבו אתה מתפלל היה פשוט בעל יופי ממוצע, הייתה תלונה גדולה נגדך בגן עדן. אבל בעובדה שאתה מתפלל בבית כנסת כל כך יפה, זה מראה לה’ שהתפילה והלמידה שלך חשובים לך מאוד. בתקווה, ה’ יאפשר לך גם בית ורכב יפים.

זהו הקדמה להסבר הפסוק “תעשה לי מקדש ואשכן בתוכו.” השאלה הקדוש (ישיהו בן אברהם הלוי הורוביץ 1555–1630) מוסיף שכאשר בונים בית, יש להקדיש חדר לעבודתו ה’ שם. נראה לי שהחדר הזה צריך להיות מרוהט כראוי כדי להעניק לו את הכבוד הראוי לחדר כזה.

הרב ראובין גרוזובסקי (1886-1958) בחנוכות הישיבה קמינץ (בערך 1936), דיבר על הסיבה לכך שישיבה תהיה בעלת מבנה יפה. אני חושב שהרעיון שלו משתקף במה שכבר אמרנו. עם זאת, הוא הוסיף היבט נוסף שהוא חשוב מאוד: מדוע לישיבה צריכה להיות בניין בכלל?! למה התלמידים לא לומדים בבית הכנסת המקומי? אם הבנתי נכון את תשובתו, זה כי התלמדיים החחמים שמבדילים את עצמם מהעניינים הארציים צריכים להיות בעלי בית מדרש שעוסק רק ברוחניות. זה שונה מבית כנסת שבו המתפללים מעורבים גם בענייני העולם.

ברצוני להוסיף מחשבה מנוגדת, אף שאין כאן סתירה. יש יופי מסוים בבית כנסת. אנשים שעובדים כל היום ומקדישים זמן למקום משותף ללימוד תורה ולהתפללות, מעניקים לבית הכנסת הילה מסוימת. ניתן להבין זאת בסיפור על הגאון מווילנה (רבי אליהו בן שלמה זלמן 1720–1797) שביקש פעם מדובנו מגיד (יעקב בן וולף קרנץ 1741-1804) לתת לו מוסאר. המגיד  אמר, “זה לא תחבולה להיות גאון, סגור בחדר העבודה שלך, לומד תורה יום ולילה. אבל תנסה להיות אותו צדיק כשאתה יוצא בין העם. בדוק אם תישאר גאון.” על כך השיב הגאון: “אני לא נוכל.” כלומר, כדי לעשות את מה שאתה מציע, אדם צריך להיות ברמה מאוד גבוהה. הוא העדיף לחיות חיים פשוטים של ישיבה ולמידה מאשר להיחשף לפיתויים של העולם ולהתגבר עליהם. במילים אחרות, הגאון מכיר בכך שיש יתרון לאלה שעובדים ומקדיש זמן לצמיחה רוחנית שלהם. האנשים שמצליחים בזה הם, במובן מסוים, ברמה גבוהה יותר מאלה שלא חושפים את עצמם לעולם.

לא משנה מה גורלך בחיים, כולנו צריכים ליצור מקום פיזי וגם בעצמנו, כדי שהנוכחות האלוהית תשכן בנו.