וְהָיָה עַל־אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהֹוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת׃ (שמות כח:לה)

וזה יהיה על אהרון כשהוא יבוא לשרות: וקולו יישמע כשהוא ייכנס למקום הקדוש לפני ה’ וכשיצא, כדי שלא ימות. (שמעות כח:ל”ה)

בספרו מוולוז’ין לירושלים (1933), המחבר מאיר בר-אילן שאל את הגדלים שלפני מלחמת העולם השנייה “מה מטרתו של רב?”. היו רבנים שאמרו שתפקידו של רב הוא לענות  על שאלות הלכה. היו אותם רבנים שאמרו שתפקידו של רב הוא לדאוג לנזקקים, לעניים ולמדוכאים. ולבסוף, היו כאלה שאמרו שתפקיד הרב הוא להיות ידידותי עם הקהילה ולגרום לכולם להרגיש טוב.

אם תשאלו אותי, כל שלוש המשימות הללו הן משימות נעלות. למרות שכל רב נראה כאילו נתן תשובה על פי מה שעשה במעמדו, כל שלוש התשובות יביאו להעלאת רמת שמירת המצוות היהודית בקהילה.

המסורה  מציינת כי יש שלוש פעמים שבהן מופיעה המילה “ונשמע” בתנ“ך. הפעם הראשונה היא “נאסה ונישמה” במשפת (שם כ”ד:ז); הפעם השנייה היא בפרשת השבוע, “ונישמה קולו… (38:35)” והפעם האחרונה היא במגילה כשכתוב, “ונישמה פיסגם המלך.” (אסתר 1:20). כל אחד מהם ניתן לייחס לאופן שבו מנהיגי כלל ישראל התנהגו עם כל האנשים בזמנים ובמצבים שונים.

ההיגיון הפשוט הוא שהפעם הראשונה שנשמע  מתאימה לתשובה לשאלות הלכח’יק  , וזו תהיה הרמה הגבוהה ביותר. השני ונשמע (בפרשה השבוע) יתאים לתשובה השנייה של עזרה למדוכאים, וזה יהיה הרמה השנייה. ונשמע האחרון  (במגילה) יתאים לתשובה האחרונה של לשמח את כולם וזה יהיה הרמה הנמוכה ביותר. עם זאת, נראה לי שלפעמים זה יכול להיות הפוך. ראיתי פעמים רבות שפשוט “בוקר טוב” או “שלום” או לעשות טובה קטנה למישהו יכול להפוך מישהו ולעזור לו לשים לב למה שהוא אמור לעשות בחיים.

מרדכי, מנהיג העם היהודי, נכשל בתחילה בניסיונו למנוע מהם להשתתף בחג אחשווירוש. ובכל זאת, בסוף הצליח לאחד את כלל ישראל ולהעניק להם השראה לעשות את מה שבאמת נדרש—תשובה. נראה לי שזה נובע מהיכולת שלו להתחבר לאנשים. למרות שכאשר ניסה לקבוע את החוק לגבי ללכת למסיבה, לא הצליח, בכל זאת כשזה הגיע לנתן להם את הדרך שאמור ללכת בה כדי לחזור לה’ם, הוא הצליח מאוד.

באופן כללי, אנשים שונים מושפעים מהיבטים שונים של יידישקייט. ברצוני לצטט את חזון איש (אברהם ישהיהו קרליץ 1878-1953), בהערכתו את שלושת הבאעלי מוסר בזמנו. הוא אמר על הרב דסלר שיש לו “ישראל שמיים במוחו.” הוא אמר על הרב אליה לופיאן שיש לו “ישראל שמאים בלבו.” ועל הרב חצקל לוונשטיין אמר שיש לו “חי ישראל שמיימים.”

כל אחד מהמשקכים הללו השאיר חותם בלתי נשכח בכלל ישראל, אך לא כולם השפיעו על אותם אנשים. זו גם לקח לכולנו. גם אם יש מישהו שיש לו דרך “גדולה יותר” להתחבר להקדוש ברוך הו, אם זו לא הייתה הדרך שבה לימדו אותך להתחבר לה’, זו לא בהכרח הדרך הנכונה עבורך. אדם חייב למצוא דרך שמתאימה לטבעו.

ברוך ה’ אנחנו חיים בתקופה של גיוון רב בין המנטורים שלנו, ולכל אחד יש את היכולת למצוא את הגישה הנכונה שלו. האויב המשותף של כל הגישות של יידישקית הוא יצר הרה, שמגולם בעמלכ. כולם צריכים למצוא את הדרך הטובה ביותר להשמיד  את  היצר הרה שלו. כשאנו עומדים בשבת הזו, פרש זכר, זמן שבו אנו מחזירים את שנאתנו לשליליות שעמלכ הביא לעולם, עלינו לזכות להשמיד את עמלק לחלוטין, ובכך עלינו לזכות בפורים בבית המקדש השנה.