שביל הנשמע לפורים

וְהָיָה עַל־אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה’ וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת׃ (שמות כח:לה)

בספרו *מ וולוז’ין לירושלים* (תרצ”ג, 1933), מאיר בר-אילן שאל את גדולי ישראל שלפני מלחמת העולם השנייה, “מהו תפקידו של רב?”

התשובות נחלקו. יש רבנים שאמרו כי תפקידו העיקרי של הרב הוא להשיב שאלות הלכתיות. אחרים הדגישו לטפל בנזקקים, בעניים ובמדוכאים. קבוצה שלישית טענה כי על הרב להיות נגיש וידידותי – לקבל ולעודד את הקהל.

לדעתי, שלושתן משימות נעלות. כל גדול דיבר כנראה מתוך ניסיונו האישי ומעשי חייו, אך כל אחת מהגישות הללו מסוגלת להעלות את רמת שמירת המצוות והיהדות בקהילה.

המסורה מציינת כי המילה “ונשמע” מופיעה בדיוק שלוש פעמים בתנ”ך:

הראשונה – “נעשה ונשמע” בפרשת משפטים (שמות כד:ז)

השנייה – בפרשת השבוע, “ונשמע קולו…” (שמות כח:לה)

והשלישית – במגילת אסתר, “ונשמע פתגם המלך” (אסתר א:כ).

כל אחת מהופעות אלו יכולה לשקף אופן מנהיגות שונה – כיצד מנהיגי כלל ישראל השפיעו על העם בתקופות ובמצבים שונים.

קריאה פשוטה עשויה לדרג אותן: הראשונה – “ונשמע” (קבלת המצוות), מתאימה לרמה הגבוהה ביותר – תפקיד מתן תשובות הלכתיות. השנייה – עוזרת לעניים ולמדוכאים, רמה אמצעית. האחרונה – מהמגילה – מתאימה ל”רמה הנמוכה” – פשוט להחזיק את כולם מעורבים וממרוצים.

אולם החיים מלמדים כי הסדר יכול להתהפך. ראיתי פעמים רבות כיצד ברכת “בוקר טוב” פשוטה, נתינת “שלום”, או מעשה חסד קטן, השפיעו עמוקות על אנשים, ועוררו בהם הרהור על כיוון חייהם ומחויבותם.

לדוגמה, מרדכי, מנהיג היהודים, בתחילה לא הצליח למנוע מהעם להשתתף במשתה אחשוורוש, למרות אזהרותיו. אך בסופו של דבר הצליח לאחד את כלל ישראל ולהלהיבם לתשובה אמיתית. פריצת הדרך הזו נבעה מיכולתו להתחבר אל העם. כאשר ניסה להטיל חוקים נוקשים – לא הצליח; אך כאשר הנחה אותם בעדינות בדרך לשוב לה’, הצליח מאוד.

אנשים שונים נרגשים מפנים שונים של יידישקייט. החזון איש העריך פעם שלושה מגדולי בעלי המוסר בדורו כך:

רבי אליהו דסלר – “יש לו יראת שמים במוחו”, רבי אליה לופיאן – “יש לו יראת שמים בלבו”, ורבי יחזקאל לוינשטיין – “פשוט חי יראת שמים.”

כל אחד מהמשגיחים הללו הטביע חותם בל יימחה על כלל ישראל, אך כל אחד השפיע על אנשים שונים. הלקח חזק: גם אם דרך אחת להתקרב להקב”ה נראית “גבוהה” יותר, אם היא אינה מתאימה לטבעך או לחינוכך – היא לא בהכרח הדרך שלך. כל אדם חייב למצוא את הדרך בעבודת ה’ המתאימה לו.

ברוך השם, אנו חיים בדור עשיר במגוון מנהיגים ומדריכים, וכל אחד יכול לגלות את הגישה הנכונה לו.

האויב המשותף לכל הגישות הלגיטימיות ביידישקייט הוא היצר הרע, המתגלם בעמלק. כל אחד מאיתנו צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר להשמיד את יצרו הרע האישי.

שבת זו – פרשת זכור – היא זמן להתחדש בשנאת הרע שמביא עמלק לעולם. יהי רצון שנזכה למחות את עמלק מתחת השמים, ובזכות זו נזכה לחגוג פורים אמיתי בבית המקדש הבנוי השנה.