דַּבְּרוּ אֶל־כׇּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת׃ (ויקרא יב:ג)

מקורו של שבת הגדול הוא היום שבו בני ישראל התחילו באופן רשמי להתכונן לקורבן פסח. אך איזו מסר עמוק יותר מעבירה התורה בכך שהיא מציינת את התאריך עצמו?

השנה העניין בולט במיוחד, שכן שבת הגדול חלה בדיוק כפי שהיה בשנה שבו יצאנו ממצרים – עשרה בניסן חל בשבת, ויציאת מצרים חלה ביום חמישי. הזוהר אומר שהעשירי בניסן מקביל לעשירי בתשרי, ומצביע על קשר פנימי בין שבת הגדול ליום הכיפורים. למספר עשר יש כוח מיוחד, כפי שהוא מיוצג בעשר הספירות בקבלה (מכתר ועד מלכות), שכולן מתאחדות בעשירי. התאחדות זו היא הגורמת ליום הכיפורים להיות יום מיוחד כל כך לתשובה.

גם הספרים הקדושים מסבירים שכל יום בשבוע מכיל כוחות רוחניים מסוימים, ובשבת מתכנסים כל הכוחות הללו. לדוגמה, במשך השבוע אנו מצווים שלא להתפנק בתענוגות גשמיים, אך בשבת אנו מקבלים נשמה יתירה, המאפשרת לנו לספוג ולהתייחס לתענוגות הגשמיים בדרך הנכונה (ראה רש”י ביצה טז:א, ד”ה “נשמה יתירה”).

כאשר שבת והיום העשירי מתאחדים, התוצאה היא שלמות חסרת תקדים, המגבירה את יכולתנו לעבוד את ה’.

בשנים קודמות דנתי מדוע שבת הגדול אינה קבועה לתאריך מסוים, אלא דווקא לשבת שלפני פסח. כעת אנו מבינים מדוע גם יום השבוע וגם התאריך בחודש חשובים כל כך. כתוצאה מכך, כאשר תאריך החודש מתיישר עם יום השבוע בדיוק כפי שהיה ביציאת מצרים המקורית, הדבר משחזר את התנאים הרוחניים ההם ומאפשר שפע עצום של ברכה מה’.

השנה, עם שבת הגדול בדיוק כפי שהיתה בשנה הראשונה ההיא, יש לנו את היכולת להביא את הגאולה השלמה.  גם אז – וגם היום – מה שיכול להביא את הגאולה היא מידת מסירות הנפש הגדולה שלנו. בימים ההם בני ישראל לא חששו מתגובת המצרים כאשר קשרו בגלוי את העבודה הזרה של מצרים (השה) לכרעי מיטתם. היום, אם נסיר כל מה שמפריע לעבודת ה’ שלנו, גם אנו נוכל להביא את הגאולה השלמה.