בני החמד של ה’

וְהוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאֹתַי אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים׃ (שמות ז:ד)

יש לי חבר שהיה קרוב מאוד לרב אהרן לייב שטיינמן זצ”ל. פעם אחת, בשיחה ביניהם, שאל אותו רבי אהרן לייב: “אם היית הולך ברחוב ומישהו קילל אותך או היכה אותך רק מפני שאתה יהודי – איך היית מגיב?”

חברי היסס והשיב בקצרה: “הייתי מנסה להתעלם.”

רבי אהרן לייב המשיך ושאל: “ואם היית הולך ברחוב, ובמרחק מאה מטר לפניך היית רואה את בנך מותקף או מקולל מפני שהוא יהודי – מה היית עושה?”

חברי השיב מיד: “כנראה שהייתי רץ אליו, תופס את הבחור ומכה אותו מכות רצח!”

רבי אהרן לייב חייך והסביר את הלקח העמוק: כאשר מישהו תוקף אותך באופן אישי, והעניין הוא כבודך האישי – אתה מוכן בדרך כלל להתעלם ולסלוח. אבל כאשר מדובר בכבוד בנך – אתה חש אחריות עמוקה להתערב ול”יישר את ההדורים.”

והוסיף: אותו דבר קורה כאשר אנשים נגד התורה תוקפים אותי באופן אישי – אני יכול לשבת בשקט ולתת לשטותם להימשך. אולם כאשר הם תוקפים את התורה עצמה ואת אלה שמייצגים אותה – אני חייב לעמוד לימינם, ואפילו לנקום את כבוד ה’!”

שמעתי את הסיפור הזה לפני שנים רבות, ותמיד תהיתי אם יש מקור תורני לרעיון כה עוצמתי. השבוע הזדמן לי הסבר שמשקף בדיוק את הרעיון הזה.

רבי שמשון דוד פינקוס זצ”ל שואל: “מדוע היה צריך הקב”ה להעניש המצרים כל כך הרבה עונשים קשים – עד 50 מכות במצרים ועוד עד 250 על ים סוף?”

הוא עונה במשל יפהפה מהגר”א: פעם היה מלך ושני בנים לו. אחד הבנים התקוטט עם השני והרג אותו. הבן החי בא אל אביו וביקש רחמים: “הרי אני עדיין בנך!” המלך השיב: “כן, אתה בני – אבל גם זה שהרגת היה בני! רחמים עליך ידרשו שתקבל את העונש הראוי לך. לכן אינני יכול למחול לך.”

וכך גם הקב”ה: כאשר המצרים עשו מעשי זוועה בבני ישראל, היה עליו להעניש אותם במידה המרבית – מפני שניסו למחוק את ילדיו האהובים.

אני מאמין שחשוב לזכור: גם כאשר נראה שאנשים שתוקפים ומענים אותנו מצליחים להימלט ללא עונש – בסופו של דבר הדין יתפוס אותם. הם ייענשו על שהעזו להתגרות בכלל ישראל.

מצד שני, חובתנו לפעול כבניו האמיתיים של הקב”ה – כדי שהוא יוכל להגן עלינו כעל “בנו האהוב”. תפקידנו לקדש שם שמיים בכל מקום שאנו הולכים.

השבועות הללו – שבהן אנו מספרים את סיפור יציאת מצרים – נקראות בדרך כלל ‘שבועות השובבי”ם’. זה זמן מיוחד לתשובה ולהתקרבות לה’. יהי רצון שנזכה שבזכות מאמצינו להתחבר אליו, נסייע להביא את הגאולה השלמה – וצדק אמיתי לכל מי שרדפו אותנו.