ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה (בראשית מה:ד)

הגמרא בסוטה (י:ב) מספרת את סיפורו של אבשלום בן המלך דוד, שמרד במלכות אביו והכריז מלחמה עליו. בסופו של דבר מת אבשלום, ואף על פי כן התפלל אביו שיזכה בנו לגן עדן. כשלמדתי את הגמרא הזו לראשונה, נתקלתי בקושי: איך אפשר להיכנס לגן עדן בפרוטקציה? אם היה רשע גמור וראוי לגיהינום, איך תפילות האב יכולות לבטל את עונשו? (ראה בבן יהוידע שם הסבר סביר לקושי זה.)

יש לי קושייה נוספת שמטרידה אותי זה זמן רב: לאברהם אבינו היה בן, ישמעאל, שגדל רחוק מאוד מדרך הצדיקים – עד כדי כך ששרה דרשה לגרשו. ואף על פי כן, בשום מקום בחז”ל אין אנו מוצאים שאברהם מואשם על שלא חינך את ישמעאל כראוי! וכך גם יצחק ורבקה – לעולם אינם נחשבים אשמים על בן כמו עשו! נראה לי שקושיות כאלה ראויות לתשובה.

התשובה הפשוטה היא שלכל אדם יש בחירה חופשית, לא משנה באיזה משפחה נולד. אפשר לגדול בבית של אברהם, יצחק או דוד המלך, לקבל חינוך מהמעלה הראשונה, ועדיין לבחור בדרך הרשע. אולם יש גם אפשרות נוספת. ייתכן שגזירה משמים גורמת לאדם להרגיש מנוכר לשורשיו עד כדי כך שהוא מסוגל להפנות עורף לכל מה שלמדו אותו.

אנו רואים זאת במשפחות בימינו. יש ילדים שחוזרים בשאילה, ואף על פי כן שומרים על קשר חם עם משפחתם. אחרים, לעומת זאת, מנתקים כל קשר ומתנכרים לגמרי. כאשר זה קורה, סביר יותר שגורם חיצוני משמים השפיע על אובדן האמונה שלהם בה’ ובתורתו.

אחי יוסף מכרו אותו לעבדות באופן אכזרי ונראה חסר לב. ואולם יוסף הבין שמעשה כזה חורג מהתנהגות אנושית רגילה ויכול לנבוע רק מרצון ה’, לכן לא החזיק טינה כלל. כשהתגלה אליהם, אמר בפשטות: “אני יוסף אחיכם”, כי בעיניו האחווה ביניהם לא נפגעה כלל מהמכירה.

בחיינו אנו פוגשים לעיתים קרובות אנשים שראינו בהם חברים, והם פתאום עושים משהו שפוגע בנו קשות. אולי נוכל ללמוד מיוסף: כאשר מישהו מתנהג באופן שונה לגמרי מאופיו הרגיל, ייתכן שגזירה משמים עומדת מאחורי זה. לכן אין לשנות כלל את היחס אליו.

כדאי גם לזכור שאברהם, יצחק ודוד עשו כל שביכולתם כדי לחנך את בניהם כראוי – ואף על פי כן לא יצאו כפי שקיוו. כך גם בדורנו: ההורים חייבים להשתדל בכל כוחם, אך אפילו ההורים המסורים ביותר אינם יכולים תמיד להבטיח את התוצאות הרצויות, ולכן אינם בהכרח אשמים.

בהקשר זה אני נזכר בפסק נפלא של הרב משה פיינשטיין זצ”ל. לאב היה בן שאהב ללמוד והראה כשרון רב. האב רצה לשכור רבי נוסף שילמד אותו מקצועות מתקדמים שאינם נלמדים בבית הספר הרגיל, כדי לקדם את הבן עד לקצה גבול יכולתו. השאלה הייתה: האם מותר לאב לשלם את שכר המורה מכספי מעשר? הרב משה פסק בנחרצות שאסור. מדוע? משום שזו חובתו המוחלטת של כל הורה – ולא מעשה חסד רשות – להביא כל ילד לדרגה הגבוהה ביותר שהוא מסוגל לה. אם הילד יכול להרוויח מלימוד נוסף, ההורה חייב לספק לו אותו.

בקיצור, אנו מצֻווים להשקיע את מירב המאמץ, אך עלינו להכיר בכך שהתוצאה תלויה לבסוף בה’. נקודת המבט שלנו צריכה להיות של ביטחון: גם כאשר מאמצינו הכנים נראים כמסתיימים באכזבה (או גרוע מכך), הכול חלק מתוכנית גדולה יותר מן השמים. בדיוק כפי שמכירת האחים את יוסף נראתה כיחס אכזרי, היא הייתה בעצם הדרך שבה ניצלו בני ישראל במצרים. כך גם הפרקים הכואבים בחיינו הם מדרגות המובילות אותנו אל יעודנו האמיתי.