אחד בעד כולם – וכולם בעד אחד

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־שִׁמְעוֹן וְאֶל־לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ… (בראשית לד:ל)

המפרשים נחלקו רבות על הצדקת הטענות שהעלו שמעון ולוי להשמדת כל אנשי שכם. מהפסוקים ברור שיעקב אבינו חלק בתוקף על דרכם, אף שבסופו של דבר השלים עם המעשה. השאלה נותרת בעינה: מה בדיוק ביקשו שמעון ולוי להשיג, ומה הייתה בעצם טענתו של יעקב?

מצאתי תשובה נפלאה בספר „אזנים לתורה” של הרב זלמן סורוצקין זצ”ל, שמרגישה רלוונטית במיוחד בימינו.

לפעמים אדם עובר עבירה ומוענש כיחיד. לעיתים אותו מעשה ממש נתפס כפגיעה בעם כולו – בגידה – והעונש הוא מוות! לדוגמה, בימים שבהם מדינות נשלטו על ידי מלכים: אם שליח של מדינה זרה ניסה להתנקש במלך, הדבר נחשב הכרזת מלחמה על כל הממלכה. אבל אם הוא רצח אזרח פשוט – המשפט היה מתנהל בבית דין רגיל.

וכך גם להיפך: כאשר בן משפחה מלכותית עובר עבירה קלה, העונש עלול להיות כבד מאוד, בעוד שאותה עבירה בדיוק שביצע אזרח רגיל עלולה להיחשב זניחה.

וכאן השאלה לגבי שכם בן חמור: כשלקח את דינה, האם פעל כאדם פרטי שביצע פשע נורא, או שמא הכריז מלחמה על כל משפחת יעקב – על עם ישראל העתיד?

הרב סורוצקין מוכיח מהפסוקים ששכם דווקא רצה להתחתן עם דינה ולהיכנס למשפחת יעקב. אבל שמעון ולוי ראו בכך פגיעה בכל המשפחה כולה – מלחמה! ולכן השתמשו בכל אמצעי המלחמה העומדים לרשותם, כולל כוח לא פרופורציונלי, כדי להילחם ולהשמיד את האויב. בעיניהם, זו הייתה תגובה צבאית לגיטימית.

יעקב אבינו, לעומת זאת, ראה בשכם פושע יחיד. מגיע לו עונש חמור, בוודאי – אבל לא השמדת כל העיר!

אותו ויכוח עצמו חוזר לאורך כל הדורות, עד עצם היום הזה.

כאשר מחבלים מעזה תוקפים אזרחים ישראלים, כולנו מבינים שזה לא סתם „אחמד שרצה להרוג את משה פלוני”, אלא הכרזת מלחמה על כל עם ישראל. לכן ישראל מגיבה במלחמה שלמה נגד מקור האיום. רבים בעולם מבקרים את התגובה כ„לא פרופורציונלית”, אבל ההיסטוריה מלאה בדוגמאות דומות: מלחמת העולם הראשונה, שגבתה 15–22 מיליון הרוגים, פרצה רק בגלל רצח של אדם אחד – הארכידוכס פרנץ פרדיננד.

כיהודים, חובתנו לזכור שאנחנו עם אחד. לכן פגיעה באחד מאיתנו עלולה להיות פגיעה בכולנו. אומות העולם ממהרות להאשים את כל היהודים כשיהודי אחד עושה משהו רע, אבל לעולם לא מייחסות ל„כל היהודים” מעשה טוב של יהודי יחיד. לכן חובתנו לשמור על כבודו של עם ישראל ולקדש שם שמיים בעולם – כי בסופו של דבר, אנחנו אלה שנסבול אם הכבוד הזה ייפגע.

לקראת חנוכה, אנו נזכרים איך קומץ מכבים נלחם בכל צבא יוון והביא ישועה לכלל ישראל. כל מכבי ומכבי הבין שאף שהוא אדם יחיד, מעשיו יכולים להביא ישועה לכל העם.

כך גם היום: כשכל אחד מאיתנו מחזק את עבודת ה’ שלו, הוא יכול להביא זכות וישועה לכלל ישראל, ולזכות לראות את הדלקת המנורה בבית המקדש הבנויה בירושלים, במהרה בימינו.