השלום הוא הגמול הטוב ביותר

“וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.  וַיֹּאמְרוּ …  תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ … וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם … וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו; וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק, וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.” (בראשית כו:כז-לא)

זו אכן שיחה מאוד מוזרה. ליצחק בהחלט הייתה סיבה טובה לומר שאבימלך לא שלח אותו בשלום. אבימלך התנהג אליו בשנאה ובקנאה. הם היו צריכים להיות מסוכסכים אחד עם השני. ובכל זאת אבימלך מציע לעשות ברית שלום ויצחק מסכים?

ועוד יותר, יצחק אמר לאבימלך בפה מלא – “ואתם שנאתם אותי”. והם עונים, “ונשלחך בשלום”. נראה ששני הצדדים מדברים בלי קשר אחד לשני.

לדעתי, כדי להבין זאת, עלינו להבין תחילה את אופי השקפת שאר העולם על היהודים. אנו מניחים שללא פרובוקציות אנשים יחיו יחד בשלום. אני מאמין שזו טעות. זה דומה למי שחושב שאם שמים חתול ועכבר ביחד בבית, אם העכבר לא מפריע לחתול, לא תהיה סיבה שהחתול יאכל את העכבר. אולם, טבעו של החתול הוא לאכול עכברים גם בלי להתגרות. כשחז”ל אומרים לנו שכלל ישראל הם כמו כבשה בין 70 זאבים, הם אומרים לנו שזהו טבע העולם, ועלינו להיות מודעים לכך בכל עת. בעצם, חז”ל אומרים לנו “הלכה היא שעשו שונא ליעקב” (האם זה נאמר על כל הגויים או רק גויים מסוימים נשאיר לדיון אחר).

כמובן, יש יוצאים מן כלל, ואנו מעריכים את אותם גויים אמיצים שהולכים נגד הזרם. הם ראויים שנכבד אותם על צדקותם.

הרב זלמן סורוצקין נותן פירוש חדש לפסוק במגילת אסתר, כדי להסביר את פרשתנו. היה לילה ש”נדדה שנת המלך” אחשורוש (אסתר ו), והוא ביקש להקריא לו מתוך ספר הזיכרונות. הם קראו על מרדכי שהציל את המלך ממזימתם המרושעת של שני שרים. המלך שאל: “מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה?” וענו,”לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר”. היו צריכים להגיד, “הוא לא קיבל גמול.”? הרב סורוצקין מסביר כי ההנהגה הטבעית שלהם הייתה להציק ליהודים. העובדה שלא הציקו למרדכי נחשבה לשכר שלו, בדיוק כמו שאמרו ” לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר”!

הרב סורוצקין מסביר כי באופן דומה, כאשר יצחק אומר לאבימלך, “ואתם שנאתם אותי” אבימלך עונה, “על מה אתה מדבר? הלא שלחנו אותך בשלום!” (שאר הדיון שלהם הוא רק כדי להבין את הפרטים העתידיים).

אותו רעיון מובא במדרש בפרשת השבוע: “ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה אריך יהיב מקוריה ואפקיה אמר ליה הב לי אגרי א”ל זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום” (בראשית רבה סד:י) אריה לכד טרף ועצם נתקעה בגרונו. האריה אמר: כל מי שיחלץ אותה, אתן לו שכר. אנפה מצרית בעלת מקור ארוך החדירה את מקורה וחילצה אותה. אמרה לו: תן לי שכרי. האריה ענה: לכי תתפארי ותאמרי שנכנסת לפה של אריה בשלום ויצאת בשלום. (כלומר, שהעובדה שלא קרה לך כלום בפי, הוא גמולך).

אנו בתקופה שברחבי העולם יש תומכים ליהודים, למרות שהם נמצאים בלחץ לחזור מהתמיכה הזו. עלינו להבין שהאוהדים הנוכחיים הללו ראויים להכרה על כך שהם עמדו כדי לעזור לנו, (לא משנה אם יש להם סיבות אישיות אחרות או לא). מי יתן שימשיכו, ושנכיר בכך שהתמיכה ה”לא טבעית” הזו, כולה מגיעה מאבינו שבשמים. ככל שאנו מעריכים את זה כמצב “לא טבעי”, כך זה יחזק את הביטחון שלנו בה’.