“ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו” (בראשית מא:לח)

כאשר מישהו מחזיר חפץ אבוד, התקשורת עשויה להעניק לו כבוד גדול על מילוי “חובתו האזרחית”. אבל מבחינה תורנית, רבינו יונה בשערי תשובה, כותב שחייבים לעזור כל אימת שיכולים למנוע מחבר הפסד ממון. לדוגמה, אם רואים רכב חונה עם פנסים דולקים – מה שעלול לרוקן את המצבר ולגרום להפסד כספי – לא רק טוב להודיע לבעלים, אלא זו חובה מדאורייתא. וכן בכל מצב מסוג כזה, ברור לנו שחייבים לעזור.

ישנם מקרים אחרים שבהם לא כל כך ברור שצריכים לעשות משהו. לדוגמה, אם יש במרכול מבצע מיוחד על רכישת שלושה פריטים, ואתה רואה מישהו עומד בתור לתשלום עם רק שניים, האם עליך להודיע לו?

בפרשת השבוע נקרא יוסף אל פרעה לפתור את חלומותיו. לאחר שפתר את החלומות, הוא הוסיף עצות כיצד להשתמש במידע החדש הזה כדי להגן על המצרים מפני הרעב המתקרב. הפרשים תוהים מדוע הרגיש יוסף שעליו לייעץ לפרעה. הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ”ל מציין כי לאחר ששמע את עצתו של יוסף, פרעה אומר, “הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו!” גם כאן שואלים המפרשים “אנחנו רואים גאונות. אנחנו רואים אינטואיציה. אנחנו רואים יצירתיות. אבל היכן אנו רואים את ‘רוח אלוקים’!” הרב אזרחי מסביר שאדם שיש לו יראת ה’ ינצל כל הזדמנות לעזור לזולת. לכן, כאשר יוסף, לאחר שפתר את חלומות פרעה, הציע גם עצות מועילות, הבין פרעה שמדובר באדם עם רוח אלוקים.

ברצוני להציע עוד תשובה, המבוססת על רעיון מהאמרי אמת. הוא מסביר שכאשר עולה לך מחשבה לעזור במצב מסוים, ברור שזה סימן מה’ שזו המצווה שלך. לדוגמה, אם אתה רואה כסף נופל מכיסו של מישהו, ברור שזו מצווה שלך, ואין לך זכות להתעלם ממנה.

באופן הזה, כשיוסף מצא את עצמו בבור (כלא) עם כל מיני עבריינים, הוא בכל זאת יזם שיחה עם שר המשקים ושר האופים ושאל אותם “מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?”

אם אתה הולך ברחוב ורואה אנשים שמנסים לאסוף אנשים למניין, האם חובתך להצטרף להם? ואם אתה רואה עני אוסף תרומות, האם הוא צריך לבקש ממך במיוחד כדי שזו תהיה חובתך לתרום לו?

למי שיש בו “רוח אלוקים”, התשובות ברורות.