וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצּוֹת (שמות יב:יז)

ושמרתם את המצות. שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי חִמּוּץ;… רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אַל תְּהִי קוֹרֵא אֶת הַמַּצּוֹת, אֶלָּא אֶת הַמִּצְווֹת – כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמַּצָּה, כָּךְ אֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּאָה לְיָדְךָ, עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד (רש”י שם ממכילתא דרבי ישמעאל יב:יז:א)

ר’ יוסף צבי הלוי דונר מהרהר, “רש”י נותן לנו שני פירושים למילים ‘ושמרתם את המצות’, שלכאורה אין קשר ביניהם מלבד הדמיון בין המילים ‘מצוות’ ו’מצות’. הוא מציע שאולי יש לשני המושגים קשר ואפשר להבין אותם כמושג אחד המציג שתי תוצאות שונות.

לחמץ ולמצה בהתחלה יש בעצם אותו בצק. אבל על ידי זה שמשאירים בצק אחד לתפיחה לפני האפייה, הוא הופך ללחם, שאינו נראה דומה כלל למצה. זה מדהים שרק מחוסר לישה, יכול להיות שינוי כל כך גדול בבצק.

הרב דונר ממשיך לומר שאותו רעיון יכול להיות ישים בתחומים אחרים של הרוחניות שלנו. הוא נותן דוגמה למי שמאחר לתפילה. אנו עשויים לחשוב, “מה ההבדל אם מאחר דקה או שתיים? למרות שלא הייתי אחד מעשרת האנשים הראשונים, התפילה שלי עדיין זהה!?” הרב דונר מסביר שכולנו יודעים שזה לא כך. מי שמגיע באיחור צריך למהר את קצבו כדי שיוכל להגיע אל שאר הקהל. המהירות הזאת גורמת לתפילותיו להתפשר: הוא עלול למלמל כמה מילים, להפסיד כמה פרקי תהילים מפסוקי דזמרה, ובוודאי שלא תהיה לו הכוונה הנאותה שיש לו בדרך כלל.

חז”ל מספרים ש”חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום” (ברכות פרק ה משנה א). ברור שהם הרגישו שללא הכנה זו תפילותיהם לא יהיו זהות. כך גם לגבי מצוות אחרות.

ערב פסח אחד שמעתי שיחה בין ראובן שהיה רגוע ומאורגן לשכנו שמעון שהיה עצבני ולא מאורגן. שמעון התבכיין: “איך אצליח להגיע לסדר?!” אמר לו ראובן: “אל תדאג. השורה התחתונה היא שכולנו מתחילים את הסדר בו זמנית ואיכשהו זה תמיד מסתדר”. כששמעתי את השיחה הזאת התערבתי, “למרות שכולנו מתחילים באותו זמן, לא כולנו מתחילים בהכרח באותה צורה, ולא כולנו מסוגלים לבצע את הסדר כמו שצריכים”.

עשיית דברים בזמן יוצרת סביבה שיכולה לגרום למצוות להתבצע כפי שהן נועדו מלכתחילה, בעוד שבלחץ זמן, הפרטים והדיוק יורדים מהדרך. זה לא רק עניין של מוקדם או מאוחר יותר, אלא עניין של איכות, של יותר טוב או פחות טוב. לדעתי, מצוות ליל הסדר, ולצורך העניין כל ההכנות לפסח, הן המקום שבו נעשות הכי הרבה ההכנות בפועל במהלך השנה. אכן, התוצאה היא שמצווה זו מותירה כנראה את הרושם הכי עז עלינו ועל ילדינו, כמו שהיה לאורך הדורות.

האם הגישה שלנו היא “האם אני יכול איכשהו להכניס את המצווה ללוח הזמנים שלי?” כדאי באמת לשקול אם אנחנו רוצים שהמצוות שלנו תהיינה באיכות ראויה.

אנחנו יכולים להשוות את זה להבדל בין קניית חליפה מהמדף, לעומת חליפה לפי הזמנה. מצווה שמתקיימת בהתלבטות, דיוק ומחשבה מקדימה, מרימה את האדם ובעצם נותנת הרגשה טובה יותר לגבי המצווה, כמו חליפה בהזמנה אישית. ואילו כשדוחסים מצווה ללוח הזמנים שלך זה כמו לקנות חליפה מהמדף. אולי מתאימה מספיק, אבל בהחלט לא מחמיאה ללובשה כמו חליפה בהזמנה אישית.

שנזכה לקיים את כל המצוות בהתלהבות הראויה, כדי שתהיינה הכי טובות שאפשר.