בית לשכינה

“וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם׃” (שמות כה:ח)

“ומהיכן היו הקרשים? יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו: בני, עתידים אתם להיגאל מכאן, והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלין, שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם.  מיד עמדו ונטעו ועשו כן.” (מדרש תנחומא תרומה:ט)

הרב שלום שוודרון שואל: לבניית המשכן היו הרבה דברים שלא היו בנמצא במדבר, כמו האבנים לחושן שהגיעו מענני הכבוד. מדוע יעקב לא התעסק בהכנת החפצים הללו, אלא הניח שה’ יספק אותם, אך עבור הקרשים הוא הרגיש שחשוב לנטוע אותם בעצמו?

ידוע שהרבי מבעלז באירופה הקפיד שבית הכנסת שלו ייבנה רק על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות. הסיבה לכך היא שברור שמשנבנה עם יותר קדושה יהיה חדור עם יותר קדושה. אם כן, אולי עדיף היה אם ה’ היה מספק את הקרשים?!

הרב שלום שוודרון מתחיל את תשובתו בכך שביתו של אדם הוא המקדש שלו, כלומר בית הוא סימן של מי הבעלים ומה חשוב לו. פעם הגיע אורח לבית אבי והעיר שבעל הבית חייב להיות תלמיד חכם גדול. שאלתי את האיש הזה איך הוא יודע את זה. הוא ענה ואמר שהוא ראה את הספרייה. על כך השבתי, “זה שמישהו מחזיק הרבה ספרים, לא אומר שהוא מלומד!” אבל אז הוא הוסיף, “תראה כמה הם משומשים!”

הרב מאיר שפירא הסביר דבר מעניין בעולם בו אנו חיים. ישנם בתים רבים שנראים זהים מבחוץ, ואולי הדיירים אפילו אוכלים את אותם סוגי מאכלים. עם זאת, כשנכנסים לבית, יש לו ריח מיוחד שונה מכל בית אחר. אפשר לחפש בכל הבית ולעולם לא למצוא את מקור הריח הזה. הרב שפירא מסביר שחז”ל קוראים לאשתו ‘ביתו’ כי האשה היא זו שקובעת את ‘האווירה’ של הבית. זה אולי לא מיוחס לשום פעולה ספציפית, אבל כל אורחות החיים שלה יוצרות אווירה נבדלת מהשכנים שחוץ מזה יש להם אותו בית בדיוק. קורת הגג הזו, עם הריח המיוחד שלה, היא מה שמטפחת את כל מה שגדל בה.

הרב שלום מסביר שהבית שלנו חייב להיות מפותח על ידי הכישרונות והמעשים שלנו. אם לא נשקיע מאמצים, לא נוכל לצמוח למה שיכולים להיות. לכן, כשמדובר במשכן, נרכשו חלקים רבים באמצעות כל סוגי הניסים. אבל המבנה היסודי שבו ישכון ה’, ושיגדיר את יכולתנו לצמוח ולהתחבר לה’ – המבנה הזה חייב להיבנות על ידינו ולא להיות מעשה ידיו של ה’.

כשראיתי את הרעיון הזה, חשבתי שמאוד מתאים שיעקב הוא זה שחשב על נטיעת העצים. כשהיה בדרכו למצרים, הוא היה מודאג מהעניין של אווירה ראויה, לכן שלח את יהודה לפניו להקים ישיבה, כדי שמיד כשכל המשפחה יגיעו יוכלו ללמוד תורה. יעקב לא היה מודאג רק מהעתיד המיידי, אלא גם חשב על הטווח הארוך.

על סמך פרשת השבוע אומרים לנו חז”ל שכל בית שלנו אמור להיות מקום שה’ מרגיש בו בנוח ומוכן לגור בו. זו הזדמנות טובה לשאול את עצמנו – האם עשיתי מספיק כדי ליצור את האווירה שתגרום לה’ להרגיש בנוח בבית שלי?