חג שבועות הוא חג קצר מאוד. גם לאלו שנשארים ערים כל הלילה, נראה שזה עדיין עובר כהרף עין. כמו אחרי כל חג, אנחנו יכולים להרגיש דכדוך, כשאנחנו מנסים להחזיק בהישגים שלנו מאותו יום טוב וליישם אותם בחיינו.

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה. לא זו בלבד, אלא שלקראת סוף הפרשה, אנו מאותגרים לשמור על ערנות שכן נראה שהתורה חוזרת על עצמה שוב ושוב. המדרש רבה על פרשת נשא הוא גם המדרש הארוך ביותר. (הזוהר על הפרשה, אמנם לא הארוך ביותר, אבל מכיל כמה מהקטעים הראויים לציון – הידועים כ”אידרא רבה”.) מה הסיבה שנשא, הפרשה שלאחר חג השבועות, כל כך ארוכה?

החת”ם סופר שואל שאלה מרתקת. מדוע אנשים מתאמצים יותר מהרגיל כדי לקנות לולב ואתרוג הכי מהודרים? אנחנו לא מוצאים עם מצוות אחרות שאנשים עובדים כל כך קשה. החת”ם סופר מסביר כי כיוון שסוכות הוא החג הראשון אחרי הימים הנוראים, אנחנו משקיעים בו את הכל, כדי להראות שזו הדרך בה תמיד היינו רוצים לקיים מצוות. למרות שלא תמיד אנו יכולים להיות בעלי הישגים כאלו, לפחות מיד לאחר יום כיפור אנו מתאמצים יתר על המידה. החידושי הרי”ם מסביר כי באופן דומה, לאחר קבלת התורה, אנו אמורים להראות שאנו מתלהבים ממנה, ולכן נשמח עם המדה הגדולה שניתנת לנו בשבת הבאה, פרשת נשא. אני רוצה לתת דוגמה לרעיון הזה. אני בטוח שלכל אחד מאיתנו יש חבר שיש לו בדיחה, אנקדוטה או סיפור אהובים עליהם, שהם חוזרים עליו בלי סוף. ולא משנה כמה זה מעצבן את הסובבים אותם, הם עדיין חוזרים על זה באותה התלהבות בפעם המאה כמו בפעם הראשונה, ולפעמים אפילו יותר בהתלהבות! אם שואלים אותם, “אתם לא משתעממים מהסיפור הזה?” הם היו עונים, “לא, אני אוהב את זה!” כך גם כשנותנים לנו עבודה נוספת עם שניים מקרא ואחד תרגום, אנחנו צריכים להתרגש למרות שהאתגר (גם מהאורך וגם מהחזרתיות) גדול.

שמעתי פעם סיפור על החזון איש שמבטא את הרעיון הזה. הוא היה בסדר לימוד גמרא והגיע לקטע שאורכו שני דפים, מלא בדרשות ודיונים הלוך ושוב בין שתי דעות שונות, וזה נראה כמו סוג של פינג פונג מתמטי כדי להגיע למסקנה. העומד שם נדהם מכך שהחזון איש למד את הקטע הזה באותה מידה של התלהבות כמו גמרות הדנות בנושאים מסקרנים יותר. כאשר נשאל החזון איש, “איך אתה מסוגל ללמוד את דפי הגמרא האלו המעניינים פחות בהתלהבות כזו?” הוא ענה: “זו תורה!!!”

אם נוכל לצאת מהשבת הזו עם חיוך על הפנים מההזדמנות שלנו ללמוד יותר מכל שבוע אחר, אז אולי, לפחות במידה מועטה, נראה שיישמנו את ההתרגשות שספגנו מקבלת התורה לפני כמה ימים.