אִם־תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק־טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה’׃  (בראשית כו:כט)

אבימלך אמר ליצחק שמצופה ממנושלא יפגע בעמו, כי הם רק עשו לו טוב ושלחו אותו לשלום. אבל למעשה האומה של אבימלך לא “עשו עמו רק טוב” אלא התעללו ביצחק מאוד, ויצחק היה ראוי לקבל פיצוי. מדוע הרגיש אבימלך ש”לא נגענוך”, ו”נשלחך בשלום” מספיקים?

הרב זלמן סורוצקין ז”ל מסביר זאת על סמך קטע בסיפור פורים. בגתן ותרש זממו להרוג את אחשווירוש, אך ללא ידיעתם, שמע מרדכי את שיחתם. אסתר סיפרה זאת למלך בשם מרדכי, והשניים הוצאו להורג. לילה אחד כשהמלך לא הצליח לישון, הוא ביקש להקריא לו את דברי הימים אשר למלך, ואז גילה שמרדכי לא קבל תגמול (“לֹא־נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר” אסתר ו:ג) השאלה היא איך יכול להיות שמלך אדיר כזה לא הביע תודה למי שהציל את חייו. כדי לגלות את ההסבר, צריכים לשים לב מי היה הניצל ומי היה המציל.

במהלך ההיסטוריה, רואים שזה אירוע נפוץ למדי, שיהודים עושים מעשים טובים למען בני ארצם ואינם זוכים להכרה על טובתם לציבור. “תגידו תודה שלא פגענו בך, יהודי!” היא התגובה הרגילה! אנו יכולים לראות בבירור סוג זה של תגובה בשני האירועים שהוזכרו: אחשווירוש היה אומר, “לא פגענו במרדכי, ולמעשה שחררנו אותו לחופשי – זה שכר מספיק בשבילו!” בדומה לכך, אבימלך היה אומר ליצחק, “העובדה שנתנו לך לצאת עם החולצה על הגב היא יותר מתגמול הולם ליהודי שעזר לגוי!” זו הייתה תשובה הולמת מבחינת אבימלך, ויצחק הבין זאת.

נושא זה רלוונטי למצבנו הנוכחי. צה”ל פעלו מעל ומעבר כדי להבטיח את שלומם של ‘האזרחים’ בעזה, בעוד העולם מסתכל עליהם כמבצעים רצח עם בחפים מפשע. רואים את ההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב!

עלינו לזכור שלמרות יחס זה של הגויים כלפינו, יש לנו חובה כלפי בני אדם אשר נובעת מחובתנו לעבוד את ה’. כל אדם הוא צלם אלוקים וראוי שיתייחסו אליו ככזה. אנחנו לא מחפשים הכרה מהגויים וגם לא מצפים לתיגמול מהם. השכר שלנו מגיע רק מה’.

אני מאמין שהגיע הזמן לחזק את אמונתינו בה’, כי רק הוא יכול לגרום לדברים להסתדר על הצד הטוב ביותר. כמו שכתוב “פַּלְגֵי־מַיִם לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־ה’ ” (משלי כא:ב). שה’ ימלא את הגויים ברצון להתייחס אל עם ישראל בנועם.