להישאר נאמן

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב:ב)

המצווה הראשונה שניתנה לכלל ישראל כפי שכתובה בתורה היא מצוות “החודש הזה לכם”. מצווה זו מורה לבית דין לקבל עדות מאלו שראו את הירח ולהכריז איזה יום הוא ראש החודש. מדוע דווקא המצווה הזו נבחרה להיות הראשונה?

אני רוצה להציע את הסיבה שמצווה זו חייבת להיות המצווה הראשונה. הגמרא מספרת לנו שהכרזת ראש חודש על ידי בית דין עלולה לגרום להבדלים מעשיים בעולם הגשמי, וחז”ל הביאו מספר דוגמאות להבדלים אלו. הנקודה שחז”ל מעלים היא שה’ נתן את ניהול העולם לכלל ישראל, ודעותיו של בית הדין יכולות למעשה לחולל שינוי בעולם הגשמי שבו אנו חיים.

זה תקף לא רק לגבי העולם הגשמי, אלא גם לגבי העולם הרוחני. החלטות בית הדין יכולות למעשה לנצח אפילו את דעתו של ה’ עצמו! כך מבואר בגמרא בבבא מציעא, שם הייתה מחלוקת אם הדין טהור או טמא. ה’ תמך בצד המיעוט, אבל בכל זאת רוב הסנהדרין פסקו כאילו נגד ה’! לא רק לגבי פסק דין זה נכון, אלא שהרב שמעון שקופ בהקדמתו לספרו “שערי יושר” אומר שלגבי אופן הלימוד והחשיבה בתורה, כל עוד לומדים בצורה תורנית באמת, דעתו תקפה. לפיכך, חילוקי הדעות של בית שמאי ובית הלל למרות שהן דעות מנוגדות, נחשבים “אלו ואלו דברי אלוקים חיים”.

הייתה התנגדות לגישת לימוד התורה שהנהיג הרב חיים סולובייצ’יק (“שיטת בריסקר”, גישת צמצום ללימוד הגמרא). בעיקרון, התגובה שלנו מבוססת על אותו רעיון. כיוון שגישתו נלקחה מרבותיו, היא כשרה וראויה כמו דרכי לימוד התורה מלפני 1000 שנה.

אם נחזור לשאלתנו, ההסבר נראה די פשוט. העולם הגשמי והרוחני תלוי במה שאומרים בית הדין. מכיוון שזוהי התשתית של העולם בו אנו חיים, המקום הטוב וההכרחי למצווה זו של קידוש החודש הוא ממש בתחילתו של כלל ישראל. צריך להיות ברור לכל שכל שאר המצוות, נמצאות בידי חכמינו.

לכן, השבוע כשאנו קוראים את “החודש הזה לכם” עלינו להבין שיש לנו חובה להישאר נאמנים למסורה שלנו, ועם זה להביא אותה לרמה חדשה. כל אחד מאיתנו יכול להוסיף לקידום התורה, כל עוד שנשארים במסגרת הכללים שקבעו חז”ל.

אולי בכך נוכל להבין את האמירה המפורסמת “כל מה שתלמיד עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני”. כן, ניתן לנו לגדול בתורתנו, ואפילו לחדש, אבל עלינו להשתמש בכוחות הללו כראוי.