וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם (שמות יח:ז)

הפסוק אינו מציין אם זה היה משה שהשתחווה ונישק את יתרו, או יתרו שהשתחווה ונישק את משה. המדרש מביא הוכחה שמשה הוא זה שהשתחוה, מהפסוק “והאיש משה ענו מאד” (במדבר יב:ג) שבו מכונה משה ‘איש’ וכאן משתמשים גם במילה איש, אם כן, וודאי היה זה משה שהשתחווה ונישק את יתרו. אבל מה המשמעות של ההשתחוות והנשיקה הזו? בנוסף, משה היה אדם גדול יותר מיתרו, אז למה משה השתחווה לאדם פחות ממנו?

ה’שם משמואל’ מסביר שהסיבה שיתרו בא הייתה ללמוד ממשה רבנו ולספוג חלק מהקדושה שלו. הבעיה הייתה שמשה רבנו היה ברמה כל כך גבוהה עד שאי אפשר היה ליתרו להתחבר אליו. משה השתחווה על מנת להוריד את עצמו לרמה של יתרו כדי שיתרו יוכל להתחבר אליו. משה נישק את יתרו כדי לאפשר לנפשם להתחבר כדי שיתרו יוכל ללמוד ממשה. מאמץ זה הצליח ויתרו אכן הצליח ללמוד ממשה.

חז”ל אומרים לנו שיש מצבים שבהם צריכים להוריד את עצמנו כדי לצמוח. למשל, הגמרא אומרת “והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה” (אומרים ‘אם אשתך נמוכה, התכופף ושמע אותה לוחשת'”) (בבא מציעא נט:א) המפרשים מסבירים שלפעמים אדם צריך לחרוג מרמות הרוחניות הגבוהות שלו כדי להתחבר עם אשתו, ואז יחד יוכלו ליצור בית המתאים לגידול ילדיהם. הירידות הקטנות האלו מהוות צעד קדימה בצמיחת ביתם ו/או נישואיהם.

במסע האישי שלנו, אנו עשויים להיות בבית הכנסת יושבים ליד מישהו שבאמת מפריע לנו (למשל הוא מקיש על השולחן או מנדנד בכיסאו). זה יכול אפילו להביא אותנו למצב שאנחנו רוצים לצרוח עליו, “עבור למקום אחר!”, או אם אנחנו מחשיבים את עצמנו כ”בעלי מדרגה” עשויים לחשוב “אולי אני אעבור למקום אחר!”. אני רוצה להציע שנוכל ללמוד מכל אחד ואחד בקהילה שלנו. אולי אנחנו פשוט צריכים לחרוק שיניים ולסבול, כדי להוציא משהו חיובי מהשכן הזה. אנחנו צריכים לזכור שאולי הוא מתפלל עם יותר כוונה מאיתנו. ‘להשפיל’ את עצמנו לעתים קרובות מאוד מאפשר לנו להעלות את עצמנו.

כפי שאנו נמצאים בפרשת “כאיש אחד בלב אחד”, חשוב מאד להשתדל למצוא משהו חיובי ללמוד מכל אלה שה’ שם סביבנו. זה נכון גם אם אנחנו חושבים שאותם אנשים אינם ב”רמה שלנו”.