הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־֣ה’ אֱלֹקֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם: (דברים ח:יא)

יש פתגם באנגלית: “אם אתה רוצה לזכור משהו, נסה לשכוח אותו; ואם אתה רוצה לשכוח משהו, נסה לזכור אותו.” לעיתים המוח שלנו פועל בניגוד לכוונותינו. בפרשתנו, התורה מזהירה, “פן תשכח” – שמא תשכח את התורה ואת המצוות (דברים ח:יא). אותה אזהרה, “פן תשכח”, מופיעה גם בפרשה הקודמת (דברים ו:יב). מדוע התורה חוזרת על אזהרה זו?

האוזנים לתורה מציע תשובה: הזמן באופן טבעי גורם לשכחה, אם כי זיכרונות חזקים נשמרים זמן רב יותר. סבתא של אשתי, ניצולת שואה, ממחישה זאת. מעולם לא שמעתי אותה דברי גנאי על אף אחד, אך פעם אחת היא הביעה צער על ניצולי השואה שבחרו לאחר המלחמה להתמקד בצבירת עושר. שאלתי אותה מדוע זה מטריד אותה כל כך, והיא הסבירה: לפני המלחמה, אפשר היה להבין מדוע אנשים חשבו שהעושר ימלא את משאלות ליבם. אך כיצד יכלו אלה שסבלו במחנות, לשכוח את הלקח – שהכסף אינו ממלא את הצרכים העמוקים של החיים? עבורה, השכחה הזו הייתה בלתי נתפסת.

חז”ל מלמדים “עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו” (כתובות קד:א – תוס’ ד”ה “לא נהניתי”) מדוע? משום שהתמכרות להנאות גשמיות מגבילה את יכולתינו להעמיק בתורה כראוי. בפסוק הבא בפרשתנו כתוב “פן תאכל ושבעת” (דברים ח:יב) – האוכל דוגמא להנאות העולם הזה. התורה מדגישה כי ההתמכרות להנאות עלולה לגרום לנו לסטות מדרכי ה’, ולכן היא ראויה לאזהרה כפולה.

בעונת החופשות, רבים מוציאים כסף על דברים שלא היו קונים בדרך כלל. אך עד כמה זה פוגע ברמת הרוחניות שלנו? פעם יצאתי לחופשה עם תלמיד חכם גדול שקנה בירה יקרה. מופתע, שאלתי מדוע הוציא כל כך הרבה כסף על בירה. הוא ענה בצטטו את חז”ל: “אין עניות במקום עשירות”, כלומר, במקום שבו מתבקש לחיות ברמה גבוהה, אין מקום לחסכנות יתרה. בחופשה, תענוגות מסוימים עשויים להיות חלק מהחוויה.

זה מעלה שאלה רחבה יותר: מדוע אנו יוצאים לחופשה? יש פתגם באנגלית שמשמעותה, “עבודה בלי הפוגה מדכאת את הנפש”, שמרמז כי אנו זקוקים לפעילויות מחוץ לשגרה כדי להתרענן ולחזור לשגרתנו במרץ מחודש. רעיון זה מרומז בגמרא במסכת שבת (ה:ב), “עמד לפוש חייב לכתף פטור” – הנושא משא בשבת, אם הוא עוצר כדי לנוח, זה נחשב “הנחה” והוא חייב, אך אם הוא עוצר כדי לסדר את משאו, אין זו “הנחה” והוא פטור. כך גם חופשותינו צריכות להיות כמו סידור המשא – הפסקה מכוונת שמטרתה לחדש את כוחותינו הרוחניים. אם הנאה מתונה מסייעת למטרה זו, הדבר מותר. אך הנאות לשם הנאה בלבד עלולות להפר את אזהרת התורה שלא לשכוח את ה’.

יהי רצון שחופשותינו יעניקו לנו ריענון אמיתית, לחדש את כוחותינו ולאפשר לנו לצמוח יותר מתמיד בעבודת ה’.