ארצינו, ארץ הקודש

וישבת בארצם. ומעשה בר”א בן שמוע ור”י הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל ר”י בן בתיר ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א”י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשת אתם וישבת בארצם חזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת א”י שקולה כנגד כל המצות שבתורה. (ספרי דברים פ׳ ה׳ על דברים יב:כט)

המדרש מסביר כי תנאים אלו עזבו את ארץ ישראל משום שהרגישו כי הרוחניות של לימוד התורה בארץ הקודש הולכת ודועכת. לכן, הם רצו ללמוד תורה בחוץ לארץ, שם הרוחניות עדיין פורחת. אך בהגיעם לציידן, הם שבו כמעט מיד לארץ ישראל.

האוזנים לתורה מסביר את חילוף דעתם: בארץ ישראל, ייתכן שהשכינה נדמית כגולה – שכן ה’ מתרחק מאיתנו כשאיננו חיים כראוי – למרות שארץ ישראל היא בבת עינו של ה’. לכן, תנאים אלו סברו תחילה שבמצב כזה, כדי להתקרב לה’, עדיף ללמוד תורה בחוץ לארץ, דבר שיביא לקשר חזק יותר עם ה’. אולם, בסופו של דבר, הם הבינו שבעוד שהשכינה עשויה להיות מורגשת בחוץ לארץ, עומק הקשר בין כלל ישראל לה’ חזק יותר בארץ ישראל. הם הגיעו למסקנה שמוטב לשכון בארץ ישראל, שם השכינה תמיד נוכחת, גם אם לא מורגשת, מאשר בחוץ לארץ, שם השכינה מורגשת אך אינה נוכחת באמת.

תובנה זו מהדהדת עם חוויותיהם של עולים רבים ב-40 השנים האחרונות, שהתמודדו עם קשיי הסתגלות לתרבות בארץ ישראל, ולעיתים תהו אם היו מצליחים יותר לו נשארו בחוץ לארץ. סיפור משפחתי אישי ממחיש זאת: אבי ז”ל, כשהיה בחור ישיבה, שקל ללמוד בישיבה בארץ ישראל. אחיו הצעיר כבר חי בארץ ישראל והיה קרוב לחזון איש, ולכן אבי שלח מכתב וביקש ממנו לשאול את החזון איש אם עליו לבוא ללמוד בישראל ואחר כך לשוב לחוץ לארץ. החזון איש השיב: “אמור לאחיך שיבוא, ואם יעלה העניין לשוב, נדון בכך בזמנו.” עד שהתשובה הגיעה לאבי, חלון ההזדמנות שלו ללמוד בארץ ישראל נסגר, והוא לא בא. דברי החזון איש מדגישים כי העלייה לארץ ישראל היא עלייה רוחנית, בעוד היציאה, אף שמותרת עבור מצוות מסוימות, היא ירידה. יש לשאוף בכל מאודנו להישאר בארץ ישראל, תוך התנגדות לפיתוי של חוץ לארץ, גם כאשר מתעוררים קשיים.

עבור אלו מאיתנו שזכו לחיות כיום בארץ ישראל, הקשר שלנו לה’ עולה על כל מה שאפשרי בחוץ לארץ. השהייה בארמונו של המלך מגבירה את כוחן של כל מצוותינו – ואת חומרת חטאינו. במשך מאות שנים, רוב היהודים יכלו רק לחלום על ההזדמנות להיות כאן ולעבוד את ה’, ואילו אנו חיים זאת ללא קושי רב. כמו התנאים שבכו כשהבינו כי החיים בארץ ישראל שקולים כנגד כל המצוות בתורה, עלינו לחיות כאן מתוך אהבה אמיתית לארץ ולתורה. המודעות לכך שזו ארצו של ה’ אמורה לסייע לנו לחיות חיי תורה ומצוות. על ידי חיים בדרך שה’ מצווה, נוכל לזכות בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.