תשובה בהתאמה אישית

כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (דברים ל:יד)

בסליחות , לאחר קריאת שמע קלינו ואשמנו, יש לנו שלוש פסקאות הדנות כיצד נביאים שונים (מיכה, דניאל ועזרא) ניגשו לה’ בבקשת רחמים על קבלת תשובה. מה המטרה של כל הפסקאות הללו?

על מצוות תשובה כותבת התורה “… היא בפיך ובלבבך”. נראה לי שהפסוק הזה אומר שכל אדם צריך למצוא את הדרך שלו לבקש סליחה מה’. זו לא עסקה אחת שמתאימה לכולם. כל אדם צריך להביע את צערו העמוק כפי שהוא מרגיש ולבקש סליחה מה’ על סמך רגשותיו. לכן, בסליחות אנו מביאים דוגמאות לנביאים שונים, שכן לכל אחד הייתה גישה משלו לבקש סליחה מה’.

ברצוני להרחיב רעיון זה ולהחיל אותו על המצב של בקשת סליחה בין אדם לחברו. לעתים קרובות ראיתי אנשים שונים שמנסים לבקש סליחה מאחרים, והם לא בהכרח מצליחים להשיג סליחה אמיתית מאותו אדם.

אבא שלי סיפר לי פעם על אדם שהתלונן שנעשה לו עוול. כשהוא הסביר את המצב, נדמה היה לי ולאבי שזה היה בגלל משהו טריוויאלי מאוד. אחר כך שאלתי את אבי איך הוא מבין את המצב? הוא אמר שיש הרבה אנשים שלחמו במלחמה כחיילים. אחד החיילים אומר: “אל תיגע בזרוע שלי, יש לי שם פצע מלפני הרבה שנים”. אחר אומר, “אל תיגע ברגל שלי, כי יש לי שם פצע מלפני הרבה שנים”. אדם שמעולם לא נלחם במלחמה חושב ששני האנשים האלה משוגעים, כי למה שמשהו שקרה לפני שנים עדיין יפריע לאדם?! עם זאת, מי שנלחם במלחמה ועבר מצבים מסוימים, יכול לשאת איתו את הכאב והפצע במשך עשרות שנים.

כך גם בעולם היחסים הבינאישיים, לאנשים שונים יש “נקודות רכות” שונות, ואנחנו לא תמיד יודעים מתי אנחנו עלולים לפגוע באזור הרגיש הזה, מה שמעורר תגובה בלתי מוסברת (עבורנו). התפקיד שלנו הוא להבין שלכל אחד יכולה להיות נקודת מבט משלו ושלא כולם חווים דברים כפי שאנחנו חווים. כאשר איננו מכבדים את הזכות הזו ושופטים אותה, אנו עלולים לגלות שלפעמים אנו יכולים לגרום לאי נוחות – אפילו עוינות – לאדם האחר. זה יכול לקרות גם אם אחרים יהיו בסדר גמור ומקובלים על מעשיך. המשמעות היא שלכל אחד יש זכות להיות רגיש בדרכו הספציפית. בגלל זה, הדרך הטובה ביותר להרגיע אותם חייבת להיות תפורה לאדם הספציפי הזה ולאירוע הספציפי שקרה.

בתקופה זו של השנה שבה אנו מתמקדים בבקשת סליחה מאחרים שאולי פגענו בהם, אני מאמינה שחשוב לנו להבין שלא כולם מרגישים אותו דבר לגבי כל דבר כמונו. כי אם נראה את הדברים רק מנקודת המבט שלנו, לעתים קרובות מאוד לא נבקש סליחה בכנות הדרושה (כי אנחנו לא חושבים שזה היה עניין כל כך גדול). לכן עלינו לתת להם את החופש להביע רגשות משלהם, ולראות אותם ואת מצבם בכבוד הראוי לכל אדם. יש רק שופט אחד ואנחנו לא הוא.

מי ייתן וכולנו נזכה לקבל סליחה מחברינו, חברינו וממורינו, וזה צריך לשמש קרש קפיצה לקבלת סליחה מהקב”ה על כל מה שעשינו שאינו נכון.