בַסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ (ויקרא כג:מב)

יש הלכה מעניינת בנוגע למצוות ישיבת סוכה שרבים מתקשים להבינה. הגמרא לומדת מהפסוק הנ”ל שישיבת האדם בסוכה צריכה להיות דומה לאופן שבו הוא גר בביתו – תישבו כעין תדורו. באופן כללי, אם הסוכה הופכת לבלתי ראויה למגורים בשל גורמים חיצוניים, כגון גשם או שלג, פטורים מישיבת סוכה. הרמ”א עוסק במקרה ספציפי: אם אין מספיק מקום בסוכה כדי שאדם יוכל להשתרע בנוחות, האם עדיין חייבים לישון בסוכה? הוא פוסק שכזו סוכה נשארת ראויה וחייבים לישון בה. אולם, גשם הוא סיפור אחר. בליל הראשון של סוכות, ההלכה מחייבת לאכול כזית בסוכה, גם אם יורד גשם והסוכה בלתי ראויה למגורים.

רבים מהמפרשים מתקשים עם פסק הלכה זה, שכן הוא סותר את עיקרון “תישבו כעין תדורו”. הרי אדם לא גר בביתו כשגשם שוטף פנימה! ולמעשה, בכל ימי סוכות האחרים, אדם פטור בתנאים כאלה!

חלקם מסבירים שבליל הראשון זוהי מצווה מיוחדת של ישיבת סוכה – חייבים לאכול שם גם כשהסוכה אינה ראויה למגורים.

הרב אלעזר מנחם מנ שך מספק הסבר, ואני אמחישו במשל. דמיינו ילד שמתלהב לשחק בחוץ בגשם. הוריו מאפשרים לו זאת, אך רק אם ילבש מעיל. הילד לא רוצה ללבוש מעיל, אך הוא לובש אותו, כי הוא באמת רוצה לשחק בגשם. מעשה ציות זה, למרות שאינו העדפת הילד, מקיים את ציווי הוריו.

דוגמה נוספת שקרובה יותר לבית: בזמן התרעות צבע אדום, נדחסנו למקלטים או לחדרים אטומים, בתנאים ממש לא נוחים כלל – לעיתים אף בלתי ראויים למגורים. אך בזמני הסכנה ההם, הביטחון שלנו הצריך להישאר שם, וכך עשינו.

הרב שך מסביר כי, בעוד שבדרך כלל אנו יושבים בסוכה כפי שאנו גרים בבתינו, בליל הראשון אומר ה’, “אתם חייבים להיות שם, בגשם או בשמש”. כך אנו אמורים לחיות: לקיים את רצונו. בשאר ימי סוכות אנו עוזבים את הסוכה כשיורד גשם, משום שגם זהו רצון ה’. אולם בליל הראשון, ה’ רוצה שנשב בסוכה, ללא קשר אם יורד גשם או לא.

כאן בארץ ישראל, מזג אוויר סוער לעיתים רחוקות דוחף אותנו החוצה מהסוכה. אולם, עלינו להבין שישיבתנו בסוכה היא בסופו של דבר משום שהיא מקיימת את ציווי ה’. האם נהנים מכך או לא – זהו עניין משני; השאלה היא, האם אנו מקיימים את רצון ה’? זוהי המשך נאות מאוד לימים הנוראים.

יהי רצון שנזכה לקיים את מצוות סוכה השנה בתנאים הטובים ביותר, ותהא זה זרז להביאנו לסעודת בשרו של לוויתן בסוכת לוויתן, במהרה בימינו.