וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃ (בראשית יח:א)

אברהם אבינו אירח את אורחיו במלוא ההדר והכבוד. בעקבות זאת, כלל ישראל זכה לשפע “הטבות” מה’ (עיין בבא מציעא פו:ב). אבל האם אברהם אבינו באמת הכניס אורחים? הרי האורחים שלו היו למעשה מלאכים בתחפושת, שלא באמת היו זקוקים לשום דבר. אז למרות שהשקיע מאמץ רב, האם באמת קיים את המצווה? זה כאילו מישהו קם מוקדם כדי להניח תפילין, רק כדי לגלות שהן פסולות! מאמץ עצום, אבל המצווה לא נעשתה.

החפץ חיים עוסק בשאלה הזאת באהבת חסד (חלק ג’, פרק שני, בהערות). ואולם, רוצה אני לשתף אתכם בגישה אחרת ששמעתי. המדרש מספר לנו שאיוב, למרות שהיה מארח גדול שגם לו היה אוהל פתוח מכל ארבעת עבריו, עדיין לא הגיע כלל לקצה נעליו של אברהם אבינו. אבל למה אירוחו נחשב נחות כל כך? התשובה שראיתי הייתה שאיוב עשה הכנסת אורחים בצורה תגובתית, כדי לטפל בצרכים הרגעיים של אורחיו בזמני צרה. בעוד שאברהם אבינו חיפש באופן יזום הזדמנויות לעשות חסד.

שנים רבות שאלתי את עצמי את השאלה הבאה: אם לא היו עוברי דרך כי ה’ עשה חום נורא, למה אברהם אבינו בכל זאת רצה שאורחים יבואו? שיישארו כולם באוהלים ממוזגים שלהם! התשובה היא שאברהם אבינו רצה לעשות חסד מפני שזוהי דרכו של ה’ לעשות חסד, ועל ידי מעשה חסד הוא ילך בדרכי ה’. לכן, אפילו שהאורחים לא היו בעלי צרכים אמיתיים, אברהם עדיין השיג את מטרתו – להדמות לה’.

זה היה רמת הרצון של אברהם אבינו לעשות חסד. ובגלל הגישה הזאת, הוא נבחר לייצג את ה’ בעולם הזה.

רבים פעמים אנחנו נתקלים במצבים שבהם אנחנו רוצים לעשות חסד. עם זאת, רוב הזמן זה כי אנחנו רואים אדם במצוקה, והלב שלנו יוצא אליו. אבל זה לא חיפוש חסד מצדנו; אלא מפני שיהודים הם מטבעם רחמנים, ואנחנו מתקשים לראות יהודים אחרים סובלים. כדי להיות בנים אמיתיים של אברהם אבינו, נדרש מאיתנו שדרוג: לא רק להיות מוטרדים מחסרונו של הזולת, אלא לחפש באופן יזום הזדמנויות לעשות חסד, ובכך לחקות את דרכיו של הקב”ה.

למשל, כשאנחנו נוסעים לחתונה, לרוב יש לנו מקום במכונית, אבל אנחנו לא שואלים סביב אם מישהו זקוק לטרמפ. יכולות להיות סיבות רבות טובות לא להציע טרמפ, כמו שיש לנו שיחת טלפון פרטית לעשות, או שהקדשנו את הזמן הזה לשוחח עם האישה שלנו. אבל במקום למצוא סיבות למה אנחנו לא יכולים להציע טרמפ לאנשים, אנחנו צריכים לחפש באופן יזום דרכים לעשות מעשי חסד ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. אפילו כשיש לנו סיבות לגיטימיות לא לתת טרמפ, זה אמור להטריד אותנו שלא הצלחנו לעשות חסד.

זוהי המידה האמיתית של אברהם אבינו. וזה סוג החסד שיבדיל אותנו משאר, ויהפוך אותנו לבנים של הקב”ה.