וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכׇּל־הָעָם אַנְשֵׁי־חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת׃ (שמות יח:כא)

אני רוצה לשתף סיפור שקרה לי לפני שנים רבות. עבדתי כשוטית  במפעל ובגלל חוסר הניסיון שלי, היחס בין טריף לכשר היה גבוה יותר מהממוצע.  בעל המפעל ניגש אליי ואמר שאני צריך לשפר את המספרים שלי. אמרתי לבעלים, “אני עובד כאן כי ארגון כשרות אמר לי, ואם יש לך תלונות, כדאי שתדבר איתם. אמשיך לעשות כפי שאני עושה.” אחרי השיחה הזו, פניתי ישירות לארגון הכשרות ושאלתי, “למה לבעלים יש זכות לדבר איתי? אני עובד בשבילך. אני  העובד שלך, ואתה משלם  לי את המשכורת!” אמרו לי להתמודד עם התכונה הזו במערכת. הארגון המשיך את השיחה בכך שהסביר כיצד עליי לתקשר כראוי עם בעל החברה.

הופתעתי מאוד מהתשובה, כי הרגשתי שזה לא האופן שבו  ארגון כשרות אמור לפעול. באותו רגע פניתי לאבי, האדמו”ר שלי, והסברתי לו את המצב שבו אני נמצא. הוא אמר לי עצה חשובה: בהרבה מצבים בחיים יהיו בעיות שצריך להתמודד איתן. אנשים מוכנים להקשיב לאלה שמציעים דרכים בונות לשפר מצב. עם זאת, יהיה להם מעט סבלנות למי שמתלונן רק על כך. בשלב הזה, הסברתי לאבא שלי מערכת שניתן להקים במפעל כדי למנוע מצב כזה בעתיד.

להתלונן לא דורש הרבה אינטליגנציה, אבל לחשוב על דרכים לשפר את המצב כן. אם אנשים יראו שאתה מוכן לעזור להם להתגבר על הקשיים שלהם, הם יהיו הרבה יותר פתוחים לתלונות שיש לך.

החלק בתורה שבו ישראל נותן עצות למשה כיצד לנהל את מערכת הדין בתוך העם היהודי נקרא פרשה של “עד תצזה” – עליך לחפש תכונות אלו. הרב מנחם זימבה (פולין 1883-1943) מציין ששם הפרשה היה צריך להיות “נב תב”ל” (אתה בוודאי תתיש את עצמך). הוא אומר שהסיבה שזה נקרא “ata techeze” היא שאנחנו מצביעים על ההצהרה החיובית לגבי איך לתקן את הבעיה, ולא על ההצהרה שהתמקדה בבעיה הקיימת מראש.

בסופו של דבר, המבנה ההיררכי של ישראל לא היה רעיון כל כך חדשני. למה הוא זכה למחיאות כפיים על זה? התשובה הניתנת היא שלעיתים קרובות אנשים שמעורבים במשהו לא רואים את הבעיות שלהם כמשהו מסורבל. צריך שמישהו שלישי יבדוק מבחוץ כדי לראות עד כמה זה מסורבל. ייסרו זכה לשבחים שראה את הבעיה.

כשהייתי בבית הספר היסודי, הכיתה שלנו יצאה לטיול לאולפן שידורי טלוויזיה. אני זוכר שראיתי גבר יושב ליד קונסולה, כיסאו מותקן על עמודים עם כדורים כדי שיוכל להחליק קדימה ואחורה—בערך שלושה יארד—בין לוחות שונים מלאים בכפתורים וגאדג’טים. הוא נע בקלות, מפעיל את כל מה שנדרש להקליט ולהפיק את המופע.

שאלתי את המדריך שלנו איך מישהו בכלל יכול ללמוד להפעיל כל כך הרבה ציוד בבת אחת. הוא חייך אליי ואמר, “אין לי מושג.” ואז הוא הסביר שכל מי שעבד שם התחיל עוד כשהיה רק קונסולה אחת. כשהציוד החדש נוסף, הם למדו כל חלק, אחד אחד. “אבל אף אחד,” אמר, “מעולם לא נכנס ולמד את כל ההגדרה הזו כפי שהיא קיימת היום.”

למדתי מהמפגש הזה שני דברים: הראשון הוא שהאנשים שבפנים מסוגלים לסדר את הדברים. ולכן, משה לא ראה שום בעיה באופן שבו הוא מנהל את מערכת המשפט. גם למדתי שאנשים מבחוץ מתקשים מאוד להבין איך הדברים עובדים בפנים.

הלקח שאני רוצה לשתף אתכם הוא שלפעמים אתם עשויים לראות מישהו עושה משהו שנראה לכם מאוד מסורבל ומסורבל. אתה חושב שיש דרך קלה יותר. לא מספיק לדעת אם הדרך המהירה באמת טובה יותר. אתה חייב לקבוע (לפני שאתה מדבר איתו) אם הדרך החלופית באמת תעבוד טוב יותר עבור האדם המעורב, כי ייתכן שעדיף לו לשמור על הדברים כפי שהם. כפי שאומרים רבים מהפרשנים, אם ישראל לא היה נותן את העצה הזו, ומשה היה ממשיך לשפוט כפי שעשה, זה היה מאפשר לכל בני ישראל להישאר בעמדה קרובה יותר לה’ (על ידי פנייה למשה לכל דבר).