האתגר של בלעם — והאתגר שלנו

תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים”  (במדבר כג:י)

רבים יוצאים לדיאטה כשהם משוכנעים שהפעם הם באמת יעמדו בזה וישמרו על המשקל לתמיד. שמעתי פעם את הרב דוד אורלובסקי שואל: “איזה עוגייה היא העוגייה הכי משמינה?” ותשובתו: “העוגייה הראשונה שבקופסה.” כי ברגע שאוכלים את הראשונה — כולנו יודעים לאן זה הולך.

המאבק המרכזי בדיאטה הוא מה שאני קורא לו הקונפליקט בין מזומן לאשראי. אני יכול לאכול עכשיו חתיכת עוגה — זה מזומן. או להיות רזה בעוד חודש — זה אשראי. רוב האנשים יבחרו במזומן. הם מתפנקים עכשיו, ומשכנעים את עצמם שבאופן כלשהו הם עדיין יגיעו רזים לסוף החודש.

אבל הגישה הזו לא מוגבלת לדיאטה. היא מופיעה בכל תחומי החיים, ובמיוחד בכל מה שקשור לקיום מִצְווֹת ולעבֵרוֹת. אנחנו יודעים מה אנחנו אמורים לעשות ולאן זה מוביל. אנחנו גם יודעים מה אסור לעשות ולאן זה מוביל. ובכל זאת, אנחנו תמיד מדמיינים שנצליח “לעקוף את המערכת.”

לפני שנים שמעתי את הרב נח ויינברג זצ״ל מתאר תרגיל שהיה עושה מול אולם מלא סטודנטים. הוא היה שואל: “כמה מכם מתכננים להתחתן?” בדרך כלל כ‑80%  היו מרימים יד. ואז היה שואל: “וכמה מכם מתכננים להתגרש?” כמעט אף יד עלה. ואז היה אומר: “אבל הסטטיסטיקה מראה שכמעט 50% מהנישואין מסתיימים בגירושין. אם אתם חושבים שתנצחו את הסטטיסטיקה — כנראה שיש לכם מידע ששווה לשתף את כולנו.” אחר כך היה מציג את הנתונים על שיעורי נישואין עם מי שאינו יהודי. “אם אתם לא מתכננים להינשא למי שאינו יהודי,” היה אומר, “כנראה שיש לכם איזה טריק. ואם לא — אני כאן כדי לעזור.”

בעלי המוסר מרבים לדבר על הפער בין מה שאדם יודע לבין איך שהוא פועל. שמעתי פעם משגיח מפורסם בדורנו מסביר את הפסוק (דברים ד:לט): “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ” — כלומר, עלינו לקחת את מה שאנחנו יודעים בשכל ולהעביר אותו אל הלב. האתגר הוא שאנחנו חושבים עם הראש, לא עם הלב. אבל הלב ממוקם במרכז הגוף מסיבה. מבחינה פיזיולוגית, 60% מהדם זורם למוח — כך שבמונחי זרימת הדם, הלב אכן נמצא במרכז.

האדם נשלט על‑ידי ליבו. לכן עלינו לקחת את האמיתות שאנחנו יודעים בשכל ולהפוך אותן למרכז חיינו — להחדיר אותן אל הלב. זה בדיוק מה שחסר לבלעם. הוא רצה “תמות נפשי מות ישרים”, רצה את חלקם של ישראל בעולם הבא, אבל לא היה מסוגל לחיות בהתאם למה שידע.

רעיון דומה מופיע בגמרא בגיטין (נו:ב–נז:א). אונקלוס הגר מעלה באוב את טיטוס ושואל אותו: “מי חשוב בעולם הבא?” וטיטוס עונה: “ישראל.” אבל מיד מוסיף: “ובכל זאת, אם תציק להם בעולם הזה — תהיה למעלה, (לפחות בזמן הקצר הזה).” אפילו אחרי שנענש, וראה את האמת — הוא מסרב להשתנות. ידע שאינו מביא שינוי — חסר ערך.

מבלעם הרשע ומטיטוס אנו לומדים שחלומות גדולים על העתיד אינם שווים כלום אם אינם מעצבים את חיינו בהווה.

תפקידנו הוא לנצל את ההזדמנויות שהקב״ה מזמן לנו, ולהשתמש בהן כדי לבנות את זהותנו כעבדי ה’. כאשר אדם עומד בגלוי על עקרונותיו בעבודת ה’, אותם עקרונות נטמעים בליבו.