“פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי… וולאא כליתי אשתת בשררל.”

מהקשיים שאנשים מתמודדים איתם בקבלת החלטות, אני מגלה שבדרך כלל לא מדובר בשאלה של לעשות את הדבר הנכון או הלא נכון. השאלה היא “מה הדבר הנכון” או “מה הדבר הלא נכון”. אפילו קשה יותר זה כששתי האפשרויות באמת נכונות, איזו לבחור.

השאלות האלה ממלאות את מחשבותינו כל הזמן. בין אם מדובר בשאלה של אילו אורחים להזמין לשבת, או לאיזה קרוב משפחה כדאי ללכת אליהם על חשבון קרוב משפחה אחר. בתחומי רוחניות, יש אמרה של חז”ל שבדרך כלל תיתן לנו דרך לקבל החלטה נכונה. למשל, השבוע מישהו פנה אליי לשאול לגבי אפשרות לשנות את המקום שבו הוא לומד. אחרי שדיברתי איתו, היה לי ברור שהוא מעדיף ללמוד במקום אחר, למרות שהוא מרוצה מהמקום שבו הוא נמצא. על חז” ל הזה אומר “אדם צריך ללמוד היכן שלבו רוצה” ולכן אמרתי לו שעליו להחליף את מקום הלימוד שלו.

יש סיפור מרתק שאני רוצה לשתף. הרב יחזקאל לוונשטיין (1885-1974) היה משגיח  מפורסם בישיבת מיר. בשלב מסוים הוצע לו תפקיד משגיח בישיבת פונבז’ בבני ברק, והרב חצקל קיבל את התפקיד. ראש ישיבת המיר בא אליו עם תלונה ואמר: “ישיבת המיר עשתה כל כך הרבה בשבילך, ועזרה לך פעמים רבות במהלך חייך, אתה חייב תודה לישיבת מיר. לכן, כדאי שתישארי כאן.” על כך השיב רבי חצקל: “כמו שגדולה האחריות שלי להשכרת חטוב לישיבת מיר, חובתי כלפי ה’ גדולה אף יותר. ומכיוון שאני יכול להשפיע על יותר תלמידים בפונבז’, החובה שלי להקראת האטוב הולכת קודם לה’, מה שאומר שאני צריך ללכת לישיבת פונבז’ במקום להישאר במיר.”

בפרשת השבוע יש לנו קושי שכל הפרשנים עסוקים בו. פינחס פועל כקנאי והורג נסיך משבט שמעון ונסיכה מעם מואב. יש כאלה שמתלוננים בפני פינחס, “גדול השלום” – למה לקחת את החוק לידיים והרגת את האנשים האלה?” ערוך לנר (יעקב אטלינגר 1798-1871) בספרו ספר על חומש שנקרא מינחס אוני, עונה על שאלה זו בהתבסס על העיקרון שהוזכר קודם. כמה שההיבט של שלום בין בני אדם גדול, האחריות שלנו לעשות את מה שה’ רוצה גדולה אף יותר. לכן, פנחס נאלץ להתעלם מההיבט של שלום ולהפוך לקנאי למען ה׳.

הבעיה עם העיקרון הזה היא שלרוב אנשים שיש להם טינה מתנהגים כאילו הם קנאים בשם ה׳. כדי שאדם יהיה קנאי, חייב להיות שההשראה והרצון אינם  קשורים כלל לשום דבר אישי. ייתכן שזו משמעות אמרה של חז”ל בפרשת השבוע, שבה אומרים: “כלל ישראל התלונן בפני פנחס: סבך השמין פרות לעבודת אלילים ועכשיו הרגת נסיך?”  על כך השיב ה’ כי פנחס הוא צאצא אהרן הכהן.

יש פתגם שאומר שלעיתים קרובות BT (בעל תשובה) הוא “פרומר” מאשר FFB (פרום מלידה). ההסבר לכך הוא שה-BT מנסה להוכיח את עצמו. זה מה שכלל ישראל האשים בו את פנחס. “מכיוון שסבך היה מעורב בעבודת אלילים, אתה מרגיש שזה תפקידך ללכת מעל נוסף ולהרוג את האנשים החילוליים האלה.” על כך השיב ה’ כי הקנאות של פנחס נולדה מתוך תכונת השלום שלו, התכונה המרכזית של אהרן הכהין.

אסיים בהסבר המילה “שלום” לפי הרב יעקב קמנצקי (1891-1986). זה אומר לחיות יחד בהרמוניה. זה לא אומר “לא להילחם”. לכן, לפעמים אין לנו ברירה אלא להשמיד מידה מסוימת של רוע כדי שנוכל לחיות בהרמוניה עם שאר העם. כך גם מעשה הקנאות של פינכאס הביא למעשה שלום בכך שעצר את המגפה.

הלוואי שנזכה להיות במצבים שברורים לנו מה הדבר הנכון לעשות. אנחנו צריכים ללכת ולפעול בדרך הנכונה. בעשיית זאת, עלינו להביא שלום בינינו לבין ה’ וגם בינינו לבין בני האדם הזולת.