להיות שותפים בבריאה

י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃ וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם (בראשית א:לא-ב:א)

חז״ל (שבת קיט) מלמדים שמי שאומר ״ויכולו…״ בליל שבת—נמחלים לו עוונותיו. מעניין שבשבוע הראשון שלאחר ימי הדין, אנו כבר חוזרים לדבר על מחילה ועל תשובה. מה משמעות הדבר?

רבי זלמן סורוצקין מסביר את המילים בקידוש: ״אשר ברא אלוקים לעשות״—הקב״ה ברא את האדם לעשות. מה פירוש הדבר? הוא מבאר שכשם שהקב״ה יוצר, כך גם האדם מחויב ליצור בתוך העולם שבו הוא חי. חז״ל אומרים שבמוצאי שבת נתן הקב״ה לאדם הראשון שני דברים שבאמצעותם יוכל לייצר: את האש, ואת הפרד—כלאיים של חמור וסוס. הרב סורוצקין מסביר ששני הדברים הללו מבטאים את מהות היצירה האנושית.

בילדותי היה צעצוע פופולרי שנקרא קליידוסקופ. כשמביטים דרך הצינור שלו, רואים דפוסים אינסופיים לכאורה, אך כולם נוצרים ממספר קטן של רסיסים צבעוניים הכלואים בתוך המתקן. סיבוב הקליידוסקופ יוצר משהו חדש ומרתק, אך המרכיבים עצמם מוגבלים.

כך גם ביצירה האנושית. בריאת ה׳ בששת ימי בראשית הייתה יש מאין. יצירת האדם, לעומת זאת—בין לגבי האש ובין לגבי הפרד—נעשית על ידי לקיחת מרכיבים קיימים וסידורם בצורה חדשה. אין זו יצירת חומר חדש, אלא צירוף חדש של מרכיבים קיימים.

המסר שהקב״ה לימד את אדם הראשון היה: ״אכן, אתה צלם אלוקים ויש בך יכולת ליצור. אך יצירתך היא בדרגה נמוכה יותר מבריאתו של הקב״ה.״

רעיון זה מרומז בקידוש בליל שבת. אנו אומרים שתי מילים מפסוק אחד—״יום הששי״—ומיד עוברים לפסוק הבא—״ויכולו השמים״. ״יום הששי״ מתייחס לששת ימי הבריאה, ואילו ״ויכולו״ מתייחס לשבת. בשבת יש לאדם יכולת להיות דומה לקב״ה דווקא על ידי מנוחה. שביתתנו ממלאכה משקפת את שביתתו של הקב״ה ביום השביעי. מנוחה זו מעניקה לנו שותפות עם הקב״ה.

בימות החול אנו נעשים שותפים לקב״ה על ידי עיצוב העולם—חיבור, בנייה ויצירה. אך בשבת, דווקא על ידי מנוחה, אנו מדמים את עצמנו לקב״ה בדרגה גבוהה יותר, שכן מנוחתנו דומה ליצירת המנוחה של הקב״ה. אנו מכירים בכך שבריאה אמיתית—יש מאין—יכולה להיעשות רק על ידי הקב״ה. מנוחתנו מבטאת את הערכתנו לעולם שהקב״ה ברא ואת הקשר המיוחד שיש לנו עמו.

תשובה פירושה לשוב אל הקב״ה ולהתקרב אליו. כאשר אומרים קידוש במחשבה נכונה ובכוונה, התשובה שלנו היא כזו שבה ההידמות לקב״ה מקרבת אותנו אליו ככל שבן אדם יכול להתקרב.

יהי רצון שנזכה בכל שבוע ושבוע להעריך מחדש את עולמו של הקב״ה, ובכך—ובהכרזתנו בקידוש—נזכה לקשר העליון עמו.