זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כׇּל־זָכָר׃(בראשית יז:י)

רב שלמה היימן, ראש ישיבת תורה ודעת, סיפר את הסיפור הבא: רבי שלמה קלוגר, רבה בפועל של העיר ברודי, נהג להציב בקשה מיוחדת בכל פעם שהתבקש לשמש כסנדק בברית מילה. הוא היה אומר: “אל תקראו לי עד הרגע האחרון, כדי שאוכל לבוא ולעזוב מיד לאחר מכן.”

פעם אחת הגיע לברית והבחין שהיא מתעכבת ללא סיבה נראית לעין. שאל רבי שלמה: “למה מחכים?” השיבו לו שאבי התינוק נמצא על ערש דווי, והם ממתינים לפטירתו כדי שיוכלו לקרוא לילד על שמו.

מיד כששמע זאת רבי שלמה, אמר: “הביאו את התינוק וקיימו את הברית מיד!” כאשר התבקש להסביר את דבריו, השיב:

“פעמים רבות אדם אינו ראוי באמת לכך שהמלאך רפאל ירפא אותו. אך אם המלאך כבר נמצא בסביבה, ייתכן שיזכה להתרפא על ידי רפאל. לכן, אם בנו יעבור את הברית ואליהו הנביא נמצא שם, גם רפאל יהיה שם כדי לרפא את התינוק. ומאחר שהוא כבר כאן, אולי ירפא גם את האב.”

כאשר שומעים סיפור כזה, ראוי להתבונן ולשאול איזו מסר ניתן ללמוד ממנו. לשם כך, ברצוני לשתף סיפור נוסף, ידוע ומפורסם. על ידי שילוב המסרים של שני הסיפורים הללו, נוכל לגבש דרך חיים מעשית.

היה אדם עשיר שביקש לביתו חתן תלמיד חכם. הוא פנה לראש הישיבה וביקש ממנו להמליץ על הבחור המצטיין ביותר בישיבה, כשהוא מתחייב לתמוך בו במשך עשר שנים לאחר הנישואין.

בני הזוג נישאו, ועשר שנים חלפו. האברך עדיין המשיך בלימודיו, והחותן החליט להמשיך לתמוך בו. אולם לאחר כמה שנים נוספות אמר לחתנו: “הגיע הזמן שתמצא עבודה ותתחיל לפרנס את עצמך.”

האברך אכן מצא עבודה זמן קצר לאחר מכן והפסיק ללמוד. לא חלף זמן רב, והחותן נפטר. ראש הישיבה הסביר שפטירתו של החותן התעכבה בזכות התמיכה שהעניק ללימוד התורה של חתנו. ברגע שהתמיכה נפסקה, נפסקה גם הזכות שנוצרה מכוחה, וזמן קצר לאחר מכן הוא הסתלק מן העולם.

פעמים רבות אנו מתחילים מצווה בהתלהבות גדולה. אולם ככל שחולף הזמן, המחויבות שלנו עלולה להיחלש. אנו עשויים אף להתחיל לתהות: “מדוע בכלל התחלתי לעשות זאת?” לבסוף, אנו עלולים לשקול לנטוש את אותה מצווה לחלוטין.

על האדם להכיר בכך שלאחר שהכניס היבט כלשהו של רוחניות אל תוך שגרת חייו, ייתכן שאותה הנהגה משמשת למעשה ככוח המקיים ומחזיק אותו בחיים. נטישת הנהגה כזו דומה להסרת אדם ממכשיר תומך חיים, מבלי להבין שזהו הדבר שהחזיק אותו בחיים כל אותה עת.

תפקידנו בחיים הוא לעשות את מה שאנו מצווים לעשות, בדרך שבה אנו מצווים לעשותו. אין תפקידנו לקבוע בעצמנו מה מועיל לנו ומה מיטיב עמנו. עלינו להשתדל לעשות את מה שהתורה והקב”ה מבקשים מאיתנו, ואת כל השאר להותיר בידי הקב”ה.