ברוך השם

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם׃ (בראשית מה:כו)

בפסוק המצוטט האחים אומרים ליעקב שיוסף חי, אך יעקב לא האמין להם. הם אומרים לו עוד פעם, ואז הוא מקבל מהם. הרב פנחס הירשפרונג ז”ל שואל: “למה היה צריך להגיד ליעקב את אותו הדבר פעמיים? ומה נוסף בפעם השנייה שגרם ליעקב להאמין להם?”
לעתים קרובות אנו אומרים דברים בלי הרבה מחשבה. לדוגמה, כששואלים, “מה שלומך?” התשובה בלי לחשוב עלולה להיות, ” ב”ה, בסדר!” נדיר לקבל תשובה ” ב”ה, נורא!”

לאחרונה שמעתי בדיחה על גוי שאמר: “אני לא רוצה ניסים של יהודים, אבל אשמח לקבל את הבעיות שלהם!” הוא הסביר: יהודי שעבר תאונת דרכים, נפגע, ועדיין אומר “ברוך ה’, זה היה נס!” מצד שני, יהודי שמצא אבידה, דואג כשהוא לא יכול לברר למי להחזיר אותה. לכן הגוי לא רצה את הניסים של היהודים, אבל רצה את הקשיים שלהם!

אכן, אנחנו היהודים שונים. לא משנה מה יקרה לנו, אנו מכניסים את ה’ כמעט אוטומטית לתמונה, ומכירים הן בנוכחותו והן בהיותו הגורם לכל. למעשה, המדרש בפרשת השבוע שעבר מספר שבנימין, למרות שלא היה לו חלק במכירת יוסף, בכל מקרה הוכנס לכלא. אולם מפני שבנימין קיבל זאת כרצון ה’, הוא זכה לכך שבית המקדש יהיה בחלק שבטו.

יעקב הכיר היטב את יוסף והיה מוזר לו שבהודעה ששלח לו יוסף, הוא לא הזכיר את ה’. תכונה זו של הכרת ידו של ה’ בכל מה שקורה הייתה מאפיין של דרך הדיבור של יעקב. אנו מוצאים שכאשר יעקב בא לקבל את הברכות מיצחק, ונשאל,”מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי”, הוא ענה,”כִּי הִקְרָה ה’ אֱלֹקֶיךָ לְפָנָי” (בראשית כז:כ). המפרשים אומרים שיצחק חשש כי שם ה’ היה תמיד על פיו של יעקב, אבל לא של עשו. לכן, גם יעקב הופתע מכך שבנו יוסף, שהיה תלמידו המובהק, יספר את הטוב שקיבל מבלי להזכיר את שם ה’. לכן יעקב לא האמין לשבטים.

אז ביקש יעקב מהאחים לחזור על הודעת יוסף מילה במילה, והפעם אמרו, “כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם” (שם מה:ט). וזה מה ששכנע את יעקב שבאמת עוד יוסף חי.

שמעתי שראש ישיבה מסוים שאל בחור, “איך אתה מרגיש?” והבחור ענה “ברוך השם!”, ועל כך השיב ראש הישיבה, “אני שמח לשמוע שאתה מאמין בה’, אבל איך אתה מרגיש?” כי אכן צריכים להיות מסוגלים לומר “ברוך ה’, אני לא מרגיש טוב!” הראש הישיבה אמר, “כשאתה רק אומר ברוך ה’, זה כאילו אתה מייחס לה’ רק דברים שהולכים כסדר, אבל הדברים הקשים אתה לא מייחס לה’ “. זו טעות גדולה כי עלינו להכיר בכך שה’ נמצא שם בכל המצבים, גם הטובים וגם הרעים!

דוד רבא שלי שגר בירושלים עבר את הטבח ב-1929 (שהתרחש גם בירושלים). לאחר שמצבו הבריאותי התדרדר, כששאלו אותו “איך אתה מרגיש?” היה נאנח ואומר, “אנו מודים לה’ על כל מה שהוא נותן לנו.”  לא לכולנו היכולות להעריך שכל מה שה’ עושה עבורנו הוא בסופו של דבר לטובתנו; אבל לפחות אנחנו צריכים להצהיר שאנחנו מבינים שהכל – אפילו הרע – מה’.

אני מאמין שאין דוגמה טובה יותר ממכירת יוסף, כדי לעזור לנו לראות שגם מה שכנראה היה הגרוע ביותר נעשה כדי להציל את יעקב ומשפחתו במצרים. אנחנו צריכים לקחת תקווה מפרשת השבוע שעד כמה שמצבנו גרוע היום, זה יכול להביא את הגאולה השלימה לכל כלל ישראל!