יש סיפור ידוע, לאחר שהרב שמעון שוואב עזב את ישיבת מיר על מנת להיות הרב בגרמניה, הוא ביקר בראדין אצל החפץ חיים לשבת. באחת השיחות שלהם, שאל אותו החפץ חיים: “למה זה שאני כהן ואתה לא?” הרב שוואב הבין כי החפץ חיים התכוון ללמד אותו לקח, וחיכה להחפץ חיים בשקט שיסביר. אמר לו חפץ חיים, “כאשר אמר משה רבנו לבני ישראל ‘מי לה’ אלי’, סבי עלה וסבא שלך לא!” החפץ חיים הפציר בו שייתכן שמצב כזה יתעורר שוב, ושלא יחזור על טעותו של סבו. כאשר יש קריאה להאבק לכבוד ה’ – ודא כי אתה שם.

השאלה היא, האם זה באמת נכון שמעשה של הסבא יכול להשפיע באופן גנטי על הדורות הבאים? התשובה היא: כן. יש דברים שאנו עושים בחיינו, שבעצם יועברו מדור לדור. אנו רואים דוגמאות של זה בחז”ל: לדוג’ “שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים” (יבמות עט:א). המהר”ל בנתיבות עולם (בושה סימן א’) אומר שהתכונות האלו שאנחנו יורשים, באים מהעמל שאבותינו הכניסו בהם. לפעמים יש מעשה גדול כל כך שהוא משפיע לא רק עלינו אלא גם על צאצאינו. הרוח חיים על פרקי אבות (ה:ג) אומר שהסיבה שליהודים מסוימים יהיה את האומץ לעלות פתאום לארץ ישראל, למרות הקשיים, מגיע מן הגנים של אברהם אבינו, שסלל את הדרך בשבילנו.

רש”י אומר לנו ששבט לוי נספרו מגיל 30 יום, ואילו שאר כלל ישראל נספרו רק מגיל 20. בנוסף, רש”י (ג:טו) אומר כי הם כבר נקראים “שומרי משמרת הקודש” מאותו גיל. איך יכול תינוק בן 30 יום להיקרא שומר? בגיל 20, אדם הופך למבוגר מלא, בוגר, ומוכן לבצע את משימות החיים שנקבעו לו (זו כנראה הסיבה שאנחנו רק מתחילים לקבל עונשים מגיל 20). לפני כן הוא לא בוגר מספיק כדי “להימנות”. ווכאן, היכולת של שבט לוי לשמור על טקסים דתיים היא למעשה תכונה מולדת. נראה כי החפץ חיים לימד אותנו (דרך הרב שוואב) שלמרות שלפעמים אין לנו בהכרח את הנטייה הטבעית להגיע לגדולה, עם זאת, בדיוק כמו שאני כהן דרך היוזמה של סבא שלי, אתה גם יכול להיות ממש כמו לוי!

כפי שמראה ההיסטוריה, הרב שוואב אכן עלה למשימה והפך לאחד משומרי האמונה שלנו. נראה לי שלכולנו יש את היכולת בתוכנו ליצור גן משפחה חדש.