כולנו מכירים את הרעיון שתקופת ספירת העומר הוא הזמן להתכונן לחג השבועות. הראשונים מסבירים לנו שזה כוונת הפסוק “ממחרת השבת“, המתייחס לתחילת הספירה החל ממוצאי יום הראשון של פסח ועד חג השבועות. יש שנוהגים שמי ששוכח לספור יום אחד אינו מקבל מנה של עוגת גבינה בשבועות. למרות שאנו מבינים שזה רק עידוד להבטיח שהוא יספור, אני בטוח שבמצבים מסוימים זה אכן יכול לעזור. אבל הספירה עד חג השבועות אינה ההכנה היחידה הנדרשת. ההכנה העיקרית שצריכה להיעשות היא להכין את מצב הרוח הנכון לקבל את התורה.

מי שהתפלל אי פעם בשטיבל חסידי בספירת העומר, מן הסתם ראה תופעה שצריכה הסבר. ההתלהבות שמתבטאת בספירה נראית מוגזמת. אני חושב שהסיבה לתשוקה הזו היא מכיוון שמטרת ספירת העומר היא להכין את עצמנו, ואם רק אומרים את זה בלי להרגיש, זה בכלל לא נחשב כהכנה.

ר ‘משה שוואב, המשגיח מגאטסהד, מציין כי המילה “תמימות” קשורה לאיזון של האדם. הוא דן ברעיון האיחוד של הפה והלב. כשאנו מגיעים לשבוע האחרון של ספירת העומר, ההכנות מתעצמות. כבר מראש חודש אנחנו עומדים למרגלות ההר ומחכים לקבל את התורה. כאשר כלל ישראל אמרו “נעשה ונשמע” הם קיבלו שני כתרים. כתרים אלה לא מייצגים רק את הערכתו של ה’ לאמירתם, אלא גם בזכות העושר שלהם בקבלת התורה. אכן, הם היו בלב ובפה אחד.

יש מקרים שההורה יגיד לילד, “בקש מאחיך או אחותך סליחה.” באופן צייתני, הילד יבקש סליחה, אך בנימת הקול שלהם ברור שזו רק פעולה שטחית ואין שום רגש שמאחורי המילים שיוצאות מהפה. זוהי דוגמא ל”לא-תמימות.”

יש אנשים שמתלהבים כשיום טוב מגיע כיוון שלא רק שיש שינוי קצב בחיינו, אלא הוא גם זמן מיוחד, עמוס באוכלים ומעדנים מיוחדים. שוב, עוגת הגבינה אינה המטרה. השנה, לכמה מאיתנו חסרים את ההכנות הרגילות שעשינו בשנים הקודמות, שכן חיי היומיום שלנו השתנו. אך מה שיש לנו השנה יותר מבעבר, הוא ההזדמנות לחשוב כיצד התורה מבדילה בין חיינו לחייהם של כל הסובבים אותנו. רבותינו אומרים לנו שכמות ההכנה שאנו עושים כדי להיות מוכנים לחג השבועות תקבע את כמות התורה שנקבל. במיוחד השנה, כאשר חיי היומיום הרגילים כמעט הפסיקו, הבה ונחשוב ואז ננסה להתכונן. למילה “הכנה” יש שורש במילה “כן”, שמשמעותה בסיס (כמו “את הכיור ואת כנו” – שמות ל:יח). כמה שנכין, יקבע חוזק היסודות שלנו לקראת קבלת התורה בחג השבועות.

הבה נחשוב כמה אנחנו מיוחדים שאנחנו בנים לה’. כשסופרים את העומר, אנחנו צריכים ממש להתלהב מקבלת התורה הקרובה. “נעשה ונשמע” שאנו קוראים בחג השבועות, אמור להיות “ליבם ופיהם שווים” (שאנו מרגישים שמחים בפנים כמו שאנו נראים בחוץ). אני מברך את כולכם שנזכה לכמות רבה של תורה עם השמחה שיהפוך את חג השבועות ליום טוב כמו שהגמרא אומרת לנו (פסחים סח:ב) “אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי ‘לכם’ (שישמחו בו במאכל ומשתה) מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא“.