“תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ אֱלקֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב, כֹּל” (דברים כח:מז)

פעם היה איכר, עני ועם הארץ, גס, שאפילו לא ידע לקרוא ולכתוב. במזל, האיכר הזה זכה בהגרלה ונעשה עשיר. האיש הזה, שמעולם לא ראה את העולם מחוץ לארבע אמות שלו, לא שינה את מצבו כלל, אלא המשיך לחיות כמו תמיד. כאשר בתו הגיעה לגיל שידוכין, האדם הכי חשוב בקהילה שלו היה הרב. האיכר הגיע למסקנה שהוא יכול להשתמש בעושרו כדי להשיג מערכת יחסים עם הרב על ידי הצעה לשדך את בתו עם בנו של הרב. השדכן המקומי ניסה להניא את האיכר מרעיון הזה, משום שהבין שהסיכויים שלו קלושים ולא רצה לעשות מאמץ שבוודאי יכשל – שבגינו לא יקבל שכר. עם זאת, האיכר התעקש והבטיח שהוא ישלם לשדכן סכום גדול מאוד אם יצליח. השדכן, שהיה מטבעו סוכן מכירות, בעל כושר המצאה רב, הביא את השידוך למימוש. האיכר בא לחתונה, לבוש בבגדים מהודרים, מצפה לקיים יחסים ידידותיים עם הרב. למרבה הצער, המחותן שלו, דהיינו הרב, לא היה ידידותי אליו יותר מאשר לשאר האורחים, ולא היכניס אותו לתוך המעגל הפנימי של חבריו הקרובים. האיכר ביקש מהשדכן לגלות את הסיבה מדוע הוא נמנע מלהתקרב אליו.

התשובה שקיבל בחזרה האירה את עיניו: הרב אמר: “למרות שזה נכון שאנחנו קשורים עכשיו דרך הילדים שלנו, אבל חוץ מזה, אין לנו שום מכנה משותף. מה שחשוב לך (הקרקע הטובה ביותר שבה תפוחי אדמה יכולים לגדול והחיסון החדש של הפרות), לי הוא חסר תועלת לחלוטין. כמו כן, העולם שמעניין אותי, תורה ומצוות, אינו מעניין אותך.” בקיצור, העניין הקטן המשותף לבדו אינו מספיק כדי להביא לאינטרסים משותפים אחרים.

המגיד מדובנה מספר לנו שיש הרבה אנשים שעושים מצוות כי הם חייבים, והם חושבים כי על ידי כך הם ישיגו קרבה עם ה’. התורה אומרת לנו “אם אתה לא עובד את ה’ בשמחה ובטוב לבב בעשיית המצוות, אף שמבחינה טכנית יש קשר עם הנגידות (כלומר הקב”ה), אבל יחסים עמוקים עדיין חסרים”.

במהלך חודש אלול, אנחנו מנסים להיות קפדניים יותר בביצוע המצוות. עם זאת, “צבירת נקודות” לבד לא תקדם את הקשר שהתשובה אמורה לייצר. אנחנו צריכים להוסיף ללוח הזמנים שלנו באלול זמן לחשוב ולהעריך את הקשר שיש לנו עם ה’. וזה יגרום לקידום משמעותי של הקשר עם ה’, שיעזור לנו לקבל ברכת כתיבה וחתימה טובה!