עשה רצונו רצונך

דַּבֶּר־נָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ  מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב׃ (שמות יא:ב)

מספרים בדיחה על אדם שפגש את אליהו הנביא. אליהו שאל אותו, “מתי להביא את המשיח?” האיש אמר, תן לי לשאול את אשתי. הוא הלך הביתה ושאל את אשתו והיא ענתה להביא אותו מיד. אבל בעוד שהוא יוצא מהבית, קראה אשתו, “רגע… תגיד לו להביא את המשיח אחרי פסח כי כבר סיימתי את הניקיון לפסח”.

התורה מספרת לנו שה’ ביקש מבני ישראל שישאלו מהמצרים כלי זהב וכסף, וכו’. מה שבולט הוא שה’ השתמש במילה “נא”. נראה שלא רצו לשאול מהמצריים, ומשה היה צריך לשכנע אותם לעשות זאת.

חז”ל אמרו שה’ השתמש במילה “נא”, כדי שיקיים את הבטחתו לאברהם “ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” (בראשית טו:יד). אבל סיבה זו אינה מספקת, שכן ה’ יכול היה לקיים את הבטחתו בדרכים רבות ושונות, שלא היו כרוכות בבקשת דברים מהמצרים. אז למה ה’ השתמש בדרך זו?

הרב שמשון רפאל הירש מסביר שבמשך שלושה ימים של מכת חושך (ניסן יא עד יג) הושלכו המצרים לחושך מוחלט. במהלך המכה הזו היתה הזדמנות לכל יהודי להיכנס לביתם של המצריים ולקחת כל מה שירצו מבלי לדאוג שייעצרו. ובכל זאת לא עשו זאת. לכן, כאשר המצרים שוחררו מהחושך ומצאו את כל רכושם נמצאים ושלמים, ההערכה שלהם לבני ישראל עלתה. באותו רגע בדיוק, אם היו מבקשים מתנות מהמצריים, זה היה מוריד את בני ישראל מהמעמד הנכבד הזה. לכן, ה’ היה צריך לשדל אותם באמצעות המילה “נא”.

כשהרהרתי במחשבה זו התברר לי שבני ישראל קבלו את המתנות ללא כוונה לתועלת אישית, אלא רק ​​כדי לקיים את רצון ה’. במילים אחרות, הם יצאו כמו מלכים, אבל לא הרגישו שיוטב להם לקבל את העושר הזה, כי בעיניהם זה יגרום להם לאבד את מעמדם הטוב בעיני המצריים.

מנקודת המבט של האשם, זה הראה שבני ישראל היו 100% מוסריים ולא היו לוקחים שום דבר שלא היה שלהם. ושאם יתבקשו מה’, יצייתו גם אם נראה היה שזה מלא לטובתם. בהקשר זה יצאנו ממצרים. זו המשמעות של להיות עבד אמיתי של ה’: עושים מה שה’ רוצה, גם אם צריכים לעזוב את אזור הנוחות שלנו.

בעודנו מתכוננים לליל פסח ומתפללים לה’ שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, הבה נחשוב האם אנו מוכנים לוותר על כל היתרונות האישיים שלנו כדי שהגאולה תהיה לשם ה’ בלבד?