הצצה בציצית

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כׇּל־מִצְוֺת ה’ וַעֲשִׂיתֶם (במדבר טו:לט)

בסוף הפרשה מוזכרת מצוות ציצית. התורה מבהירה כי הציצית משמשת כתזכורת לריבונותו של ה’ על העולם ולחובתנו לקיים את מצוותיו. האבן עזרא כותב על הפסוק הנ”ל: חובה ללבוש ציצית בזמן התפילה. “רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה!” אם כך, מדוע חז”ל הדגישו את לבישת הציצית וההתבוננות בה דווקא בזמן התפילה?

תשובה סבירה היא שלבישת ציצית כראוי בזמן התפילה יוצרת רושם מתמשך – מעין “שארית” של מודעות רוחנית – המעוררת אותנו לעבוד את ה’ כראוי לאורך כל היום.

בתחילת הפרשה אנו קוראים על חטא המרגלים. בניגוד לחטאים אחרים שעברו במדבר – כמו חטא העגל או קורח וכל עדתו, שזכו למחילה מה’ – חטא המרגלים מעולם לא נמחל. אף שה’ אמר למשה “סלחתי כדבריך”, דור בני 20 עד 60 מת במדבר בגלל חטא זה, דבר המעיד כי המחילה לא הייתה מלאה. מדוע היה חטא המרגלים כה חמור עד שהיה בלתי נסלח?

הרב יצחק אלחנן ספקטור מסביר כי ישנם שני סוגי חטאים: בין אדם לחברו, ובין אדם למקום. אולם חטא המרגלים היה כנגד מהותו של כלל ישראל! חטא כזה, הפוגע בקדושת “כנסת ישראל”, הוא בלתי נסלח. המפרשים מציינים כי בתחילת מסעם, המרגלים היו עדיין צדיקים, אך במהלך משימתם חל שינוי בלבם והם הפכו לרשעים.

ההסבר המקובל לשינוי זה הוא חששם כי יאבדו את מעמדם השלטוני – מעשה אנוכי, בהתחשב ברמתם הרוחנית, שבגד בכלל ישראל.

כיצד יכלו המרגלים להגן על עצמם מפני נפילה לחטא כה חמור? מצוות הציצית מציעה תשובה. על ידי מחשבה מתמדת על הציצית לפני כל מעשה, אדם זוכה להבנה ברורה יותר של מה צריכים להיות מעשיו ומטרותיו, ובכך מונע נפילה לחטא.

כיום, כלל ישראל לעיתים מפולג בנושאים רבים. עם זאת, המלחמה הנוכחית עם איראן איחדה את כלל ישראל מחדש, תחושת אחדות שלא נראתה מאז ה-8 באוקטובר – לפני כמעט שנתיים. ייתכן שה’ מעניק לנו “התחלה מוקדמת”, בדומה להתמקדות בציצית בתפילת שחרית. כאשר כל ישראל מאוחדים כעת סביב נושא אחד, יש לנו הזדמנות להכיר בטוב שבקבוצות השונות של כלל ישראל. עם כך, לא רק שהתנהגותנו האישית תשתפר, אלא גם ניצור את הסביבה הדרושה לביאת המשיח במהרה, אומה של צדיקים גמורים.