להרגיש קטן = להיות גדול

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃(במדבר יב:ג)

כיצד יכול היה משה רבינו לכתוב על עצמו בתורה שהוא ענו מאד מכל האדם? האם אין זו סתירה מוחלטת לענווה?

בחג השבועות חגגנו את קבלת התורה. אמר רב יוסף (פסחים סח:ב): ” אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא!” (כלומר, אלמלא התורה, הייתי אדם רגיל כמו כל יוסף בעולם).

במקומות אחרים מספרים לנו חז”ל שרב יוסף איבד את ראייתו ושכח את רוב לימודו. תלמידיו היו צריכים להזכיר לו לעיתים קרובות: “הלא כך לימדת אותנו?” או “הלא כך אמרת?” לפעמים היה נזכר, ולפעמים לא. והגמרא מספרת שהלוחות השבורים היו מונחים בארון. מכאן אנו לומדים שאפילו תלמיד חכם שאיבד את לימודו – עדיין יש לכבדו כתלמיד חכם לכל דבר.

לאור זאת, נוכל להבין טוב יותר את דברי רב יוסף: “אחרי קבלת התורה, גם אם אני, שאיבדתי את מעמדי כתלמיד חכם ואת כל גדולתי, עדיין אני לא כמו ‘כל יוסף בשוק’. בזכות התורה שלמדתי – מעמדי ומהותי נשארים עמי לעולם.”

זו אחת המתנות הגדולות של קבלת התורה: מה שאדם באמת משיג דרכה – נשאר עמו לעד, בעת צרה ובעת שלוה.

הרב יעקב יוסף, המגיד המפורסם מווילנה ששימש לימים כרב הראשי של ניו יורק, חווה קריירה שנראתה בעיני רבים ככישלון. הוא לא הצליח להגשים את רוב מה שקיווה בתפקידו. בשבת שובה האחרונה בחייו הוא חזר על סיפורו של רב יוסף ואמר: רב יוסף היה באמת ענו מאוד, כי הוא איבד את כל גדולתו הקודמת, את התורה ואת ההשפעה. דווקא משום כך היה לו קל להיות ענו. זו כוונת הגמרא בסוטה (מ”ט ע”ב) שאמר רב יוסף: “לא תיתני ענוה – דאיכא אנא” – “עדיין יש ענוותנים בעולם – כי אני קיים.”

אמר הרב יעקב יוסף: “גם אני באתי לעיר הזאת עם חלומות גדולים, ורובם לא התגשמו. כל מי שמביט בי עכשיו – זקן, חלש ובעיקר לא מצליח – יבין ששווה להתעורר בתשובה.”

וכך גם משה רבינו. הוא שעלה לשמים, ראה את כל המלאכים והרגיש עד כמה אפשר להתקרב לה’ – הוא הבין יותר מכל אדם אחר כמה עוד רחוק הוא מגדולה אמיתית. ככל שהבין יותר את עומקה ועצמתה של הגדולה האמיתית, כך הרגיש יותר קטן, וכך נעשה ענו יותר. לכן אין פלא שהוא יכול היה לכתוב על עצמו שהוא “ענו מאוד” – כי הוא ראה טוב יותר מכולם כמה עוד נותר לו להשיג.

גם אנחנו, אחרי שקיבלנו מחדש את התורה בשבועות, ובעז”ה הרגשנו קירבה גדולה יותר לה’ – הבה נשתדל לשמור על הקשר הזה בימים ובחודשים לקראת שבת שובה. דווקא כשנכיר בכמה עוד נותר לנו להשיג – נוכל להפוך את הקיץ הזה לקיץ רוחני פורה ואמיתי באמת.