זמנים מנוצלים

ופניתי אליכם (ויקרא כו:ט) וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם (ויקרא כו:יז)

אחת המתנות הגדולות ביותר שאדם יכול לקבל היא זמן פנוי. הוא מעניק לנו את ההזדמנות היקרה להתנדב בעבודת ה’ שלנו.

החידושי הרי”ם מציע הסבר נפלא על הברכה: “וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם” (ויקרא כ”ו, ט’). הוא אומר שפירוש הדבר הוא שהקב”ה ייתן לנו זמן – ויברך אותנו בהצלחה באופן שבו נשתמש בו.

ניקח דוגמה פשוטה: לפי ספר הוראות עשוי לקחת כעשר דקות להחליף גלגל עם פנצ’ר. במציאות, אצל רוב האנשים זה לוקח קרוב לעשרים דקות. יש כאלה שמסיימים ב-7 דקות בלבד, ואחרים מתקשים במשך 30 דקות. כשהקב”ה רוצה לברך אדם, הוא יכול לסדר שהחלפת הגלגל תיקח רק 7 דקות. זו ברכה גדולה, כי כל רגע נוסף הוא הזדמנות להשיג דברים גדולים.

רב נח ויינברג זצ”ל היה ממחיש את ערך הזמן באמצעות המשל הבא: אדם נסע באוטובוס מירושלים לבני ברק, ובידו חבילה עבה של שטרות של 100 ש”ח. כל 30 שניות בערך הוא היה מוציא שטר וזורק אותו מהחלון. נוסע אחר שאל אותו: “מה אתה עושה?” הוא ענה: “אין לי מה לעשות בנסיעה הזאת, אז אני משתמש בזמן כדי להיפטר מהכסף.”

בעינינו זה נשמע מטורף. אנחנו מעריכים גם את הזמן וגם את הכסף, ובכל זאת האדם הזה מבזבז את שניהם בו זמנית.

העניין הוא שכסף הוא בעל ערך אמיתי רק כשהוא משמש לדברים טובים. שיכור שמוציא את כספו על שתייה עשוי להרגיש רווח קצר טווח, אבל כולנו מבינים שבתמונה הגדולה הוא הורס את עצמו. אותו עיקרון חל גם על הזמן. אנשים נהנים מחופשות, שבהן הם עושים דברים קלילים ומשעשעים – וזה אפילו יכול להיות חיובי, כי זה מרענן אותם כדי שיחזרו לחייהם היומיומיים בתוספת מרץ. אבל מי שמבלה את כל חייו במצב של “חופשה תמידית” – בצדק אומרים עליו: “הוא סתם מבזבז את זמנו.”

השאלה היא שהתורה מדברת על זמן נוסף גם בברכות וגם בקללות. אז האם זה ברכה או קללה?

ה”בית ישראל” מסביר את דברי הסבא רבה שלו ואומר שבקללות הקב”ה גם כן מדבר על כך שהוא נותן לנו זמן. הוא מסביר שהזמן עצמו אינו חיובי או שלילי – הוא יכול לשמש לצמיחה, או להיות מבוזבז. הבחירה בידינו.

סיפור על החת”ם סופר ממחיש את הנקודה הזאת בצורה יפה. החת”ם סופר היה מתפלל שמונה עשרה ארוכה מאוד. אחד מתלמידיו היה מתפלל שמונה עשרה קצרה בכמה דקות. כשהתלמיד הבין שזו הולכת להיות המציאות תמיד, הוא קבע לעצמו סדר לימוד ש”ס בזמן שהוא ממתין להרבי לגמור תפילתו. עם הזמן הוא סיים את כל הש”ס והודיע על כך לרבו, החת”ם סופר. תשובתו של החת”ם סופר היא דבר שראוי שנזכור תמיד: הוא ציטט את חז”ל (ברכות נ”ד ב’) “כל המאריך בתפילתו – מאריכין לו ימיו ושנותיו”. אז אמר החת”ם סופר לתלמידו: “אתה יצאת עם שמונה עשרה קצרה ועם כל הש”ס; הקב”ה ייתן לי אורך ימים כדי שאוכל גם אני לסיים את הש”ס כמו שסיימת.”

בסופו של דבר, מה שחשוב הוא שנשתדל להשתמש בזמננו למלוא הפוטנציאל שלו. בין אם זה סיום ש”ס, לימוד דף יומי, או תפילה בכוונה – אם נעשה זאת עם כל הלב והנשמה, הקב”ה יברך אותנו בהצלחה ואושר בעולם הזה ובעולם הבא.