כוחה של האמונה

וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל־זִקְנֵי גִלְעָד אִם־מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהֹוָה אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ׃ (שופטים יא:ט)

כשעומדים בפני מבחן, אנשים לא רק שוננים או עושים “לילות לבנים”. רבים גם מנסים לבנות את הביטחון העצמי שלהם. הם משתכנעים שבאמצעות החשיבה הנכונה הם יצליחו בבחינה. האם יש לכך בסיס אמיתי, או שזה רק הייפ?

שקול אדם שרוצה להיות מוכר מצליח. הוא יכול ללמוד אצל דייל קרנגי ולשלוט בטכניקות להפוך למוכר מוצלח. לכל מלאכה יש אמנות. יש אנשים שיש להם זאת באופן טבעי, ואחרים יכולים ללמוד זאת. האידיאל הוא האדם הנדיר שיש לו כישרון טבעי והוא ממשיך לשכלל את אמנותו עד שהוא שולט בה במגוון רחב של תחומים.

אותו הדבר חל על עבודת ה’ שלנו. כדי להצליח באמת בעבודת ה’, יש צורך לשכלל את אופיינו, לעבוד על המידות שלנו ולפתח את האמונה שאנו יכולים להצליח. דברים אלה אינם תמיד הכרחיים, אך הם בהחלט מגדילים את סיכויי ההצלחה.

יש בדיחה מפורסמת שסיפר רבי חיים מבריסק על רביים חסידיים. בכל מקצוע, כך אמר, אפשר למצוא מתחזים. תלבש מעיל לבן – ואנשים יחשבו שאתה רופא. תלבש מדים כחולים עם כובע ותג – ואנשים יאמינו שאתה שוטר. התפקיד היחיד שאי אפשר להתחזות לו הוא של רבי חסידי. כשאתה לובש את הבגדים ומבצע את הפעולות – אתה באמת הופך להיות רבי חסידי!

שנים רבות אחרי ששמעתי את הבדיחה, הבנתי את עומק דבריו כשנתקלתי בציטוט מה”נועם אלימלך”. הוא אמר שאם החסידים יאמינו שמקל הוא הרבי שלהם – המקל יקבל כוח להנהיג אותם!

יש רעיון קשור בהסברו של הרב חיים לייב שמואלביץ על ההפטרה של פרשת השבוע. יפתח אומר לאנשי גלעד: “אם תמנו אותי לראש עליכם, ואתם באמת מאמינים שאצליח – אז אצליח”. מסביר רבי חיים שמואלביץ: עם הגיבוי המלא של העם – שמסתכלים עליו כמנהיג גם ברוחניות וגם בגשמיות – תהיה לו היכולת להצליח להביס את אויביהם. בלי אותה קבלה ואמונה, הוא לא יוכל להתגבר.

אנו רואים זאת לעיתים קרובות בחיים. מועמדים מתמודדים על תפקיד לצד אחרים שנראים יותר מוכשרים מהם. ובכל זאת, מי שמקבל את התפקיד מסיים לעיתים קרובות לעלות בהרבה על כל שאר המועמדים. פעם שוחחתי עם תלמיד חכם, אדם גדול מאוד, שלמד עם הרב שמואל ווזנר בישיבת חכמי לובלין. האיש גר הרחק ממרכזים של יהודים שומרי תורה. כששמו של הרב ווזנר עלה בשיחה, הוא שאל אותי: “מה שלומו?” הסברתי לו את מעמדו הרם ואת ההערצה שיש כלפיו. האיש נדהם. “הוא היה רק תלמיד ממוצע בישיבה”, הוא ענה, “איש לא דמיין את הגדולה שהוא השיג בסופו של דבר.”

מבני משפחה שמעתי שהרב ווזנר עצמו האמין שהוא יכול להגיע לגדולה. הוא התאמץ מעבר למידה, ואותה אמונה ומאמץ הם שהעלו אותו לגדולה. אם כולנו נאמין בעצמנו, גם אנחנו נהיה מצליחים יוצאי דופן. זה לא מוגבל רק להיות רב או רבי חסידי. מדובר בלהיות הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות. כשאנו מאמינים בעצמנו ומתפללים לה’ שיסייע לנו, אנו יכולים לעלות מעל ליכולות הטבעיות שלנו. זאת, אני מאמין, טמונה במילים “זאת חוקת התורה”. אדם שחי באופן מלא על פי דרכי התורה – יעלה הרבה מעל יכולותיו הטבעיות.

יהי רצון שנזכה כולנו להגיע למעלות גבוהות כאלה.