וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם: צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף (דברים טז:יט-כ)

הספרי, על הפסוק “כי השוחד יעוור עיני חכמים”, מלמד ששופט שלקח שוחד לא יעזוב את העולם לפני שיראה את האמת של הדין שפסק. בן איש חי שואל: מדוע ששופט שלקח שוחד יזכה לראות את האמת? וכי הוא ראוי לקבל “מתנה” זו?

בימינו, אחת השאלות הגדולות שאנשים דנים בהן היא עד כמה ניתן לסמוך על “רבי גוגל” או “רבי AI.” אינני מתכוון ליכנס לנושא זה, אלא לעסוק בנקודה קרובה.

כאשר שאלות ציבוריות הגיעו אל בית הלוי, פעמים רבות השואלים היו גדולי תורה בעצמם, והם הציגו ראיות רבות ממקורות שונים בתורה התומכות בעמדתם. בית הלוי היה משיב עם מקורותיו — ולאחר מכן מסביר מדוע המקורות שהביאו אינם רלוונטיים למקרה הנדון. מכאן אנו לומדים דבר עמוק: בתורה אפשר למצוא “מקור” כמעט לכל דבר. השאלה האמיתית איננה אם יש מקור, אלא האם המקור אכן נכונה ומתאימה לנושא שלפניך.

דוגמה ברורה לכך מופיעה במגילת אסתר. אילו אדם היה מחפש בתורה באופן שטחי, היה עשוי להסיק שמרדכי לא היה צריך לעורר את חמתו של המן על ידי שסירב להשתחוות. אך כולנו יודעים שמרדכי נהג כשורה. מכאן שאין אנו יכולים להניח שהבנתנו במקורות התורה היא בהכרח ההבנה הנכונה. הבנה אמיתית דורשת מסורת.

נעבור לשאלינו של פנייה לAI לקבלת תשובה הלכתית. כאשר אנו מסתמכים על AI לשאלות שלנו, אנו מנתקים את הקשר החי של התורה מן המקורות. לAI יש אולי כמויות עצומות של נתונים, אך חסר לו השרשרת העוברת ממשה רבנו דרך חכמי כל הדורות. חסרה לו גם הסייעתא דשמיא הניתנת לכל רב העונה מתוך יראת שמים ואחריות. ללא שני הדברים הללו, גם מידע נכון עלול להוביל למסקנה שגויה.

בן איש חי משיב לשאלתו ואומר שהתורה רחבה מאוד, מלאה בדעות רבות, עד שתמיד ניתן למצוא דרך להצדיק פסק שגוי על ידי ציטוט דברי אחד מגדולי הדורות. השופט שלקח שוחד אינו בהכרח משקרף הוא עשוי באמת להאמין שפסקו מבוסס על מחשבת תורה — בדומה לAI שמרכיב מקורות ללא הבנה פנימית. לכן הקב”ה מאפשר לו לראות את האמת לפני מותו: להבין שאף על פי שפסקו נשען על מקור תורני לגיטימי, הוא היה בכל זאת שגוי. “צדק צדק תרדוף”  — הצדק ירדוף אותו ויגלה לו שהיותו “צודק” לא הפכה את פסקו לנכון. דין אמיתי חייב להישען על המסורת העוברת מדור לדור.

כשאנו מתכוננים ליום הדין, עלינו לבדוק האם המקורות שעליהם אנו מבססים את החלטות חיינו הם אמיתיים. האם אנו “משוחדים” לפרש את התורה באופן הנוח לנו? האם המקורות שלנו מכוונים אותנו למה שהקב”ה רוצה? אם נעשה זאת ביושר, נוכל לעמוד בראש השנה ולהכריז בלב שלם שהוא מלכנו.