תשובה ותפילה

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.(אונסנה תוקף, ראש השנה מחוזר)

בשבוע האחרון הייתה לי בעיית אינסטלציה. ניסיתי לתקן אותה בעצמי, אבל ככל שעבדתי עליה יותר – כך היא רק החמירה. כאשר אדם מוצא את עצמו תקוע במצב כזה, יש כמה דרכי התמודדות אפשריות. אחת היא לקרוא לאינסטלטור אמיתי. דרך אחרת היא להתרחק מעט, לקחת הפסקה, ולחזור עם עיניים רעננות ואנרגיה מחודשת. ולפעמים, על‑ידי התעסקות בפרויקט אחר לגמרי, האדם מחדד את כישוריו, כך שכאשר הוא חוזר לבעיה הראשונה – הוא מצליח הרבה יותר. אלו דרכים שונות, אך כולן מכוונות למטרה אחת: להכניס רוח חדשה למצב קיים.

מסופר על רבי ירוחם, המשגיח של ישיבת מיר. אחד מתלמידיו הקרובים חלה מאוד, עד שנשקפה סכנה לחייו. רבי ירוחם התפלל עבורו בכל יום. ככל שמצבו של הבחור הידרדר, אמו הגיעה למיר כדי לטפל בו. מיד עם בואה, הלכה הישר לבית המשגיח וביקשה ממנו שיתפלל על בנה. רבי ירוחם אמר לה: “אני כבר מתפלל עבורו.” והיא השיבה: “אם כך, כנראה שאינך עושה את המיטב. תתאמץ יותר!”

דבריה נגעו ללבו. רבי ירוחם עשה חשבון נפש, והבין שאולי באמת יכול הוא לדחוק בעצמו עוד מעט. בתפילתו הבאה הצליח לעורר מעט יותר כוונה, ולהוסיף עוד עומק ועוד לב. לאט‑לאט החל התלמיד להחלים – עד שנרפא לגמרי.

בימי אלול, ספרי ההלכה והמוסר מדגישים שוב ושוב את חשיבות התשובה: לעשות תשובה, לעשות עוד תשובה, ועוד ועוד תשובה. רובנו משתדלים ככל יכולתנו, אך יש מאיתנו שמגיעים לראש השנה כבר “סחוטים”, כאילו אזלו כוחותיהם לעשות עוד תשובה. זהו דבר מצער, שהרי עיקר ימי התשובה הם עשרת ימי תשובה – ולא אלול. אלול הוא “החימום” לקראת ימי הדין.

מצוות שמיעת קול השופר – אשר הרמב״ם מלמדנו שתכליתה לעורר אותנו מתרדמתנו הרוחנית – דומה ממש למשל האינסטלציה. לפעמים אנו זקוקים לדבר חיצוני שייתן לנו דחיפה, שיקפיץ אותנו מדרגה ויעזור לנו להגיע לרמת תשובה חדשה.

השנה, כאשר נשמע את קול השופר, עלינו לחשוב על דברי הרמב״ם: “התעוררו!” זהו מסר השופר. אם נקשיב לקריאתו ונחזק את עצמנו להתפלל מוסף עם מעט יותר כוונה, אזי התשובה שלנו יכולה להיות אמיתית יותר מזו שעשינו עד כה.

אנו מקווים ומתפללים שכולנו נזכה להיחתם בראש השנה בספרם של הצדיקים הגמורים. ואם לא – לפחות להיכתב בספרם של הבינוניים. ובעת בוא יום הכיפורים, נזכה כולנו לחתימה טובה ולגאולה שלמה.