פְּקֹד אֶת־בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כׇּל־זָכָר מִבֶּן־חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם׃ (במדבר ג:טו)

פעם נסעתי ליד בית ספר ציבורי בעיירה קטנה באונטריו, קנדה, והתלמידים זיהו אותי כיהודי והתחילו לצעוק עליי כל מיני קללות וגידופים. אני זוכר שבאותו רגע רעדו לי הידיים, אבל לא בגלל מה שצעקו עליי (בעבר חוויתי קללות גרועות בהרבה, וגם הותקפתי פיזית וגזלו ממני – רק בגלל היותי יהודי). מה שהפריע לי כל כך הפעם היה שזו הייתה שכונה בלי יהודים, ובזמן שנסעתי במהירות של לפחות 70 קמ”ש, הילדים האלה עדיין יכלו לזהות אותי כיהודי ולזרוק עליי את הגידופים האלו!

מניסיון אישי זה הבנתי שיש אנשים רבים שביסודם הם כל כך אנטישמיים שהם פשוט יכולים “להריח את זה”. אותו רעיון נאמר שוב ושוב על ידי רבי ירוחם, משגיח ישיבת מיר. הוא סיפר שהוא היה הולך ברחוב באזור לא יהודי בפולין, והילדים היו זורקים עליו אבנים. “איך הם ידעו בגיל כל כך צעיר שאני יהודי והם צריכים לשנוא אותי?” הוא שאל. אחר כך הוא ענה, “זה טבוע בנשמתם!”

זוהי תפיסה מוכרת לנו, אך אינה נוחה לנו. אך בהתאם לכך, ישנן גם תכונות מסוימות שיש ליהודים בגנים שלהם. מובא בגמרא (יבמות עט.) “(דוד המלך) אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים… כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו”. נראה מזה שלמי שאין את שלוש סימנים הללו, אנו מסופקים ביחוס שלהם.

גם עשו הוא נכד של אברהם, אך לצאצאיו אין תכונות אלו. על פי הרבה מהמפרשים, תכונות אלו הוכנסו לדנ”א שלנו בהר סיני כאשר קיבלנו את התורה, כפי שאומר הפסוק “ובעבור תהיה יראתו על־פניכם” (שמות כ:יז).

רבי ירוחם מציין שתפקידו של שבט לוי היה להיות “שומרי משמרת הקודש”. זה לא היה רק תפקיד שהוקצה להם, אלא תכונה מושרשת של שבט לוי. רבי ירוחם אומר שמכיוון שתכונה זו היא משהו שנולדו איתם, הלוויים נמנים מגיל חודש כשיצאו מכלל נפלים, משום שלמרות שהם עדיין לא יכולים לשמור על שום דבר, במהותם הם כבר שומרי משמרת הקודש.

כשאנו מתכוננים לקבלת התורה וחושבים על מה שקיבלנו בהר סיני, נראה לי שזהו זמן מתאים עבורנו לחזק את עצמנו באותם תחומים שהפכו אותנו לעם נבחר בזכות קבלת התורה. כולנו צריכים להתאמץ להשתפר בתחום הביישנות, הרחמנות וגמילות חסדים, כדי שנוכל להעביר את התורה לדורות הבאים. הבה נוודא שנצא מחג השבועות ברמה נעלה יותר מזו שבה נכנסנו.