מצטער שאתה מצטער

בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים  (ויררא כג:מב)

לרוב האנשים בארץ ישראל, חג הסוכות הוא יום טוב מהנה במיוחד, שכן מזג האוויר נעים מאוד. אך בחוץ לארץ, רבים חיים באזורים שבהם הגשם – ולעיתים אף השלג – מקשה על הישיבה בסוכה. המשנה והגמרא דנות בדרך שבה אדם אמור להפנים את המסר שהקב״ה שולח כאשר הגשם (או מצב קשה ממנו) מונע מאיתנו לקיים את מצוות סוכה.

עם זאת, ישנה הלכה תמוהה שצריכה עיון. אפילו אם יורד גשם, בליל הראשון של סוכות עדיין חייבים לאכול בסוכה. הגמרא לומדת זאת מגזירה שווה בין ט״ו בניסן לט״ו בתשרי: כשם שחייבים לאכול מצה בליל הראשון של פסח, כך חייבים לאכול בסוכה בליל הראשון של סוכות. הלכה זו חלה גם במזג אוויר קשה, למרות שבדרך כלל אדם שהוא בגדר מצטער פטור.

בתשובות עונג יום טוב מובאת קושיה מרתקת. הסוכה מוקדשת למצווה, ולכן מי שיושב בה בזמן שאינו מחויב – כגון בעת גשם שוטף – נחשב כמי שנהנה מדבר שהוא מוקצה למצוותה, המיועד אך ורק לקיום המצווה. והנאה כזו אסורה. אם כן, כיצד ניתן לאכול בסוכה בליל הראשון בזמן גשם כבד? האם אין בכך עבירה של הנאה ממוקצה?

הרב שך מציע תשובה מעניינת. הפטור מישיבה בסוכה בעת מזג אוויר קשה מבוסס על הכלל “תשבו כעין תדורו” — יש לשבת בסוכה כפי שיושבים בבית. אם אדם לא היה נשאר בביתו בתנאים מסוימים, הוא פטור מלשבת בסוכה באותם תנאים. אך, מסביר רב שך, יש מצבים שבהם אדם כן יישאר בביתו למרות אי-הנוחות – מפני שמשהו חשוב מאוד מתרחש שם. אם בביתו היו נזילות, קור או תנאים לא נעימים אחרים, ובכל זאת היה מתרחש בו דבר משמעותי, הוא היה נשאר. הלילה הראשון של סוכות נחשב ככזה; ולכן גם בגשם, הסוכה היא המקום שבו האדם חייב להיות.

*(יש לי שאלה על גישה זו. אם ההיגיון הזה נכון, הרי שבלילה הראשון אדם אמור לקיים את מצוות תשבו גם בגשם. אך הפסיקה המקובלת היא שאף על פי שחייבים לאכול בסוכה, אין מקיימים את המצווה ולכן אין מברכים לישב בסוכה. לפי דברי הרב שך, האם לא היה צריך לברך כשמקיימים את המצווה?)

כך או כך, בין אם בגלל גשם, קור או חום, לעיתים קשה לאנשים לשבת בסוכה. אנו, החיים בארץ ישראל, שבה מזג האוויר בדרך כלל מאפשר לנו לקיים את המצווה כראוי, צריכים להרגיש זכות מיוחדת בביצועה. חז”ל מדגישים שסוכה היא אחת המצוות היחידות שאנו מקיימים בכל גופנו.

יהי רצון שנזכה תמיד להיות מוקפים במצוות, ולקיימן בשמחה!