ויתרוצצו – על כרחך המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זול וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. (רש”י בראשית כה:כב)

בן ארבעים שנה – עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן. (רש”י שם כו:לד)

המשנה אומרת (פאה ח:ט): “כל מי שאינו לא חיגר, ולא סומא, ולא פיסח, ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם.” אם עיקרון זה נכון, הרי שעשו, שהציג את עצמו כצדיק (כפי שמובא מרש”י), היה אמור בסופו של דבר להפוך לצדיק לפני מותו. אנו יודעים שעשו אף שאל את יצחק כיצד מעשרים את המלח. הוא הציג את עצמו ללא הרף כאדם ירא שמים וצדיק, ואף על פי כן, ברור שהוא לא הפך לצדיק בסופו של דבר. מדוע לא?

ראיתי פעם את ההסבר הבא. הרב הסביר שתרמיתו של עשו שהעמיד פנים שהוא צדיק לא הייתה רק כדי להטעות אחרים. אלא שהוא חינך את עצמו להיות אדם המציג חזות משכנעת של צדקות, תוך שהוא מודע היטב לכך שהוא רחוק ממנה ככל האפשר.

למעשה, ה”הרגל” של עשו התחיל כבר ברחם. חז”ל מספרים לנו שכאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית כנסת או בית מדרש, יעקב היה רץ ומפרכס לצאת. וכאשר הייתה עוברת ליד בית עבודה זרה, עשו היה רץ ומפרכס לצאת. האדמו”ר מקלויזנבורג שואל: מה קרה לנטייתו של עשו להסתיר את רשעותו? הוא משיב שגם אז שמר עשו על מסכתו, בכך שהציג את עצמו כאילו הוא רוצה לצאת כדי להילחם בעבודה זרה. כבר ברחם העמיד פנים שכוונותיו טהורים וצדיקים, בעוד שבאמת רצה לצאת כדי לעבוד עבודה זרה.

כולנו חיים עם סתירות פנימיות. אנו יודעים שעלינו להגיע לתפילה בזמן, ובכל זאת אנו מוצאים את עצמנו מאחרים לעיתים קרובות. אנו יודעים שאסור לנו לדבר לשון הרע, ובכל זאת איננו מצליחים תמיד להימנע מכך. הדבר גורם לנו לתהות: מי אנחנו באמת? האם אנו האדם השואף לעשות טוב, או שמא החוטא שנכשל שוב ושוב?

התשובה היא ששני הצדדים הללו קיימים בתוכנו. תפקידנו הוא לבחור שוב ושוב בצד שמקרב אותנו אל ה’. אך כאשר אנו נכשלים, האחריות שלנו היא לא להטעות לא את האחרים ולא את עצמנו. הגמרא אומרת: “אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא” (קדושין מ:א) התקווה היא שהוא יעצור את עצמו, או לפחות יכיר בכך שמה שהוא עושה הוא דבר שאינו נכון.

כעת אנו נמצאים כחודשיים לאחר ראש השנה, זמן שמתאים לערוך חשבון נפש ולבחון כיצד אנו מתקדמים בקבלות שקיבלנו על עצמנו לשנה החדשה. הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שאיננו נוהגים כמו עשו, מציגים הצגה כלפי חוץ בעוד אנו מסרבים להתמודד ביושר עם מי שאנחנו באמת. עלינו להיות כנים עם עצמנו, לקחת אחריות על טעויותינו, ולהמשיך לשאוף לשפר את עבודת ה’ שלנו.