מרימים זה את זה

דַּבֵּר אֶל־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם׃ (ויקרא יט:ב)

מדוע היה צורך לכנס את כל כלל ישראל יחד רק כדי לשמוע את הדברים הללו? מה כל כך חשוב בפרשה זו, עד שהיא חייבת להיאמר דווקא אל כל עדת בני ישראל?

לאחר שהתכנסו, המצווה הראשונה שהם קיבלו הייתה: “קְדֹשִׁים תִּהְיוּ”

בדרך כלל, כשאדם שומע את הקריאה להיות קדוש, הוא עלול לדמיין לעצמו שהוא בורח ליער, בונה לו בקתה פשוטה, וחי כפרוש המוקדש כולו לעבודת ה’. הרי נראה קשה מאוד להישאר קדוש כשמוקפים בהסחות הדעת של החיים עם אנשים אחרים. בדידות, כך חושבים, היא הדרך היחידה להפוך לאדם קדוש באמת/

אולם כאן התורה מלמדת אותנו דבר שונה לגמרי. כדי להיות קדושים, אין צורך בבידוד. להיפך — הקדושה נועדה להתקיים בתוך חברה שלמה, יחד עם אחרים. זו בדיוק הסיבה שהתורה רצתה שהמצווה הזו תינתן ל”כל עדת בני ישראל” בבת אחת: כי הם נועדו לגדול בקדושתם יחד.

נהוג אצל רבים, לפני קיום מצווה, לומר “הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן…” בטקסט הקבוע הזה אנו מצהירים במפורש שהמצווה נעשית כחלק מכלל ישראל. מה פשר הביטוי הזה?

כשאדם מקיים מצווה, הוא ברור שהוא מעלה את עצמו. אך כשהוא מחבר את המצווה הזו אל כל כלל ישראל, כל האומה מתעלה יחד איתו (ראה תניא, חלק א, פרק מא). לכן אנו מבקשים שכל כלל ישראל יתחבר ויתעלה דרך המצווה שעומדים לקיים. הרעיון הזה — שמעשיו של יחיד יכולים להשפיע על שאר בני כלל ישראל — מופיע גם בגמרא. הגמרא אומרת “דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת” (ברכות יז:ב). כאן אנו רואים כיצד חסכנותו של אדם אחד באכילתו מביאה ברכה רבה לאחרים.

רעיון זה של “לעשות משהו יחד עם הקבוצה” אינו מחייב את נוכחותם הפיזית או השתתפותם הפעילה. הכוונה היא שאנו מחברים את מעשינו אל הקבוצה, ומכלילים אותם בקדושה הנובעת מהמצווה.

זהו עיקרון חשוב בעבודת ה’, שמאחד אותנו כולנו. כשכל אחד בכלל ישראל מודע לכך שהוא עושה משהו למען כל כלל ישראל, אנו מגיעים לקיום המלא של “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”. תכונת האחדות והדאגה ההדדית הזו היא מה שה’ רוצה מעמו. זאת ראינו בבירור למרגלות הר סיני, שם עמדנו “כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד”. כך צריך להמשיך לקיים מצוות גם היום. זו הסיבה שרבים מהסידורים כותבים שיש לקבל על עצמו את מצוות “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” לפני התפילה בכל יום.

כשאנו מתקרבים לחג שבועות, חשוב שלא רק נתייחס לשכנינו כראוי, אלא גם שנכלול אותם במצוות שלנו.

רבים שואלים: “מה יכולים אנשים דתיים לעשות כדי להתקרב ליהודים רחוקים או מנותקים?” יש תשובות רבות, אך רב חיים מוולוז’ין הסביר שאם תלמידי וולוז’ין לומדים תורה לשמה, אז אפילו יהודי שחי בפריז לא יתנצר. כשאנו מקיימים מצוות בכוונה לעלות ולהשפיע לטובה על כל הסובבים אותנו, הכוונה עצמה יוצרת גל רוחני חזק. היא מושכת יהודים אחרים אל ה’, ובתמורה — המצוות שהם מקיימים מעלות גם אותנו.