שתי דרכים – לאותו יעד

“וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד־כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו׃” (במדבר ד:ו)

התורה מספרת לנו שכל כלי המשכן נעטפו בתכלת מבפנים וב’עור תחש’ מבחוץ. היוצא מן הכלל היחיד היה הארון, שנעטף בהיפך – עור תחש מבפנים ותכלת מבחוץ. מהי הסיבה לשינוי?

חז”ל מסבירים שאנו מניחים תכלת בציצית משום שהיא דומה לים, הים דומה לרקיע, והרקיע מזכיר לנו את כסא הכבוד. לכן, כשאדם מסתכל בתכלת, היא אמורה לחבר אותו ישירות לה’. זהו הרעיון הבסיסי של שימוש בדבר גשמי כדי להגיע לאמונה בה’.

מנגד, עור התחש היה עורו של חיה מיוחדת שהתקיימה רק באותה תקופה. הוא היה יפהפה ביותר, מנצנץ במגוון צבעים שהבריקו לעיניים.

הרב משה פיינשטיין זצ”ל מסביר: כשם שחז”ל מורים לנו לעטוף ספר תורה במטפחת משי יפה להידור מצווה, כך גם כלי המשכן יופו בעור התחש מבחוץ. היופי החיצוני הזה נועד כדי שכאשר אנשים יראו את הכלים, הם יימשכו להתקרב לה’.

הארון, לעומת זאת, היה שונה. בתוכו הייתה התורה – והתורה אינה נקלטת דרך יופיו החיצוני של העולם הזה. חיבורנו לתורה מבוסס על אמונתנו בה’ ועל המסורה שהועברה על ידי רבותינו מדור לדור. רק לאחר מכן נוכל להבין את התורה באמת. לכן, הארון נעטף ביופי (עור התחש) מבפנים, ובתכלת מבחוץ.

ואילו כלי המשכן האחרים, שהם חפצים יותר “גשמיים”, נהנים מהיופי החיצוני שמשמש כפתח. עור התחש מבחוץ מושך את העין ומביא את האדם פנימה, כדי לגלות את הסודות הפנימיים של עבודת ה’ הטמונים בתוכם (המיוצגים על ידי התכלת). לכן, לכלים אלו היה עור התחש מבחוץ ותכלת מבפנים.

זה אינו בהכרח להיות בכל מצב, אלא עקרון כללי: רוב המצוות הן גשמיות, ולכן אנו זקוקים לעיתים קרובות לדרך גשמית כדי להתחבר אליהן. התורה, לעומת זאת, למעלה מהעולם הגשמי. חיבורה גבוה יותר, והוא מתחיל באמונה, אשר מאפשרת חיבור מיוחד לה’ דרך לימוד התורה.

שמעתי ששיעורים ודברי תורה קירבו הרבה אנשים לה’ – אך שום דבר לא משתווה לצלחת ט’שולנט. הרעיון ברור: כשאנו מתחברים לה’ דרך החושים, החיבור נהיה הרבה יותר אמיתי ומוחשי, כי הוא בא מהמקום הגשמי בעולמנו שבו המצוות קיימות, ולא רק מהשכל.

יש אנשים שמתחילים את חיבורם לה’ דרך לימוד התורה, שמגיע ממקום שכלי הגבוה מעל העולם הזה. אחרים נמשכים תחילה דרך המצוות. בסופו של דבר, אני מאמין שכולם זקוקים לשילוב של שני הדרכים.

כשאנו מתקרבים לשבועות, אנו סופרים את העומר – החל מקרבן העומר וכלה בקרבן שתי הלחם. דרך ספירת העומר אנו מבטאים את חיבורנו דרך המצוות. בד בבד, אנו מתכוננים שכלית, בין היתר דרך “48 דרכים לקניין התורה”. עלינו להשתמש בשתי המסלולים – המצוות הגשמיות והאמונה השכלית – כדי לעשות את השבועות הזה מיוחד באמת.